Does a prohibition make something count as food, and what exactly did Rabbi Shimon permit regarding a firstborn donkey?
האם איסור הופך דבר לאוכל, ומה בדיוק התיר רבי שמעון בפטר חמור?
Meat with milk for Rabbi Shimonבשר בחלב לרבי שמעון
Why must Rabbi Shimon explain that meat with milk had a time of fitness, when it can be given to others, since he permits benefit from it, as “you are a holy people” teaches that it is forbidden to eat but permitted for benefit? The Gemara answers that he gives one reason and adds another.
מדוע צריך רבי שמעון להסביר שבשר בחלב הייתה לו שעת הכושר, כשאפשר להאכילו לאחרים, שהרי הוא מתיר בו הנאה, כפי ש"כי עם קדוש אתה" מלמד שהוא אסור באכילה ומותר בהנאה? הגמרא משיבה: חדא ועוד קאמר.
If Rabbi Shimon permitted after breaking the neck, why not list the donkey alongside meat with milk? The answer: the case is where one did not intend it as food. Why do the Sages consider it food? The Sages proposed before Rav Sheshet: “its prohibition is its designation.”
אם רבי שמעון מתיר לאחר עריפה, מדוע אינו מונה את פטר החמור לצד בשר בחלב? התשובה: מדובר במי שלא חישב עליו לאכילה. ומדוע רבנן מחשיבים אותו כאוכל? החכמים הציעו לפני רב ששת: הואיל ואיסורו חישובו.
“Its prohibition is its designation”?"איסורו חישובו"?
The Gemara challenges this from Mishnayot requiring intention for the carcass of a pure bird and of an impure animal, which would be unnecessary if prohibition counted as intention. Attributing them to Rabbi Shimon fails, since another Mishna’s last clause, Rabbi Shimon on camels with pure signs, shows the first part is not his.
הגמרא מקשה על כך ממשניות המחייבות מחשבה בנבלת עוף טהור ובנבלת בהמה טמאה, דבר שלא היה נחוץ אילו איסורו חישובו. ייחוסן לרבי שמעון נכשל, שכן סיפא של משנה אחרת, רבי שמעון על גמל שיש בו סימני טהרה, מראה שהרישא אינה שלו.
Rava concludes that no one says its prohibition is its designation; the case is one who slaughtered to practice, and it parallels the dispute of Nimos and Rabbi Eliezer over a raven slaughtered for practice. The Gemara suggests Rabbi Eliezer’s reason there may be the raven’s pure signs.
רבא מסיק שלדברי הכול לא אומרים איסורו חישובו; המקרה הוא כגון ששחטו להתלמד בו, ומקביל למחלוקת נימוס ורבי אליעזר בעורב שנשחט להתלמד. הגמרא מציעה שטעמו של רבי אליעזר שם אולי משום שיש בעורב סימני טהרה.
Benefit while aliveהנאה מחיים
A baraita says one who does not wish to redeem breaks its neck with a cleaver from behind and buries it, and it is forbidden for benefit, according to Rabbi Yehuda; Rabbi Shimon permits. The Gemara reads this as while alive, since the next clause forbids killing it by other means or locking it to die, and forbids shearing and work. The two clauses teach benefit from its value and from its body, and both are needed.
ברייתא אומרת: לא רצה לפדותו, עורפו בקופיץ מאחוריו וקוברו, ואסור בהנאה, דברי רבי יהודה; ורבי שמעון מתיר. הגמרא מעמידה זאת מחיים, שכן הסיפא אוסרת להמיתו בקנה, במגל או בקרדום, או לנעול עליו דלת שימות, ואוסרת בגיזה ועבודה. שתי הבבות עוסקות בהנאת דמיו ובהנאת גופו, וצריכא.
After breaking the neckלאחר עריפה
Rav Naḥman in Rabba bar Avuh’s name says Rabbi Shimon agrees it is forbidden after breaking the neck, and brings a baraita comparing it to the heifer. Rav Sheshet answers that the baraita could follow Rabbi Yehuda, teaching that breaking does not permit as redemption does. Levi’s teaching, “he caused the kohen’s loss, so his money is lost,” can be explained by either view.
רב נחמן בשם רבה בר אבוה אומר שרבי שמעון מודה לאחר עריפה שהוא אסור, ומביא ברייתא המשווה לעגלה ערופה. רב ששת משיב שהברייתא יכולה להיות כרבי יהודה, ומלמדת שעריפה אינה מתירה כפדייה. דברי לוי, "הוא הפסיד ממונו של כהן, לפיכך יופסד ממונו", מתיישבים לשתי השיטות.
Reish Lakish agrees that Rabbi Shimon forbids after breaking the neck, while Rabbi Yoḥanan or Rabbi Elazar says the dispute remains. Another version attaches Rav Naḥman’s statement to the Mishna that one who betroths with a firstborn donkey is not betrothed, explaining it as after breaking the neck according to all.
ריש לקיש מסכים שרבי שמעון מודה לאחר עריפה שאסור, ורבי יוחנן, ואי תימא רבי אלעזר, אומר שעדיין היא מחלוקת. גרסה אחרת מתנה את דברי רב נחמן על המשנה "המקדש בפטר חמור אינה מקודשת", ומעמידה לאחר עריפה ולדברי הכול.
The minimum value for redemptionשיעור הפדייה
Rabba bar Avuh in Rav’s name says the Mishna follows Rabbi Yehuda where the donkey is worth only a sela, and like Rabbi Yose bar Yehuda, who says redemption is not less than a shekel. The first tanna reads “redeem, redeem” as immediately and with any amount, lest one compare it to the firstborn son after thirty days with five sela’im. Rava derives the shekel from “all your valuations shall be by the sacred shekel.” Later authorities discuss the halakhot of the firstborn donkey.
רבה בר אבוה בשם רב אומר שהמשנה כרבי יהודה כשאינו שווה אלא שקל, וכרבי יוסי בר יהודה, האומר שאין פדייה פחותה משקל. תנא קמא קורא "תפדה תפדה" מיד וכל שהוא, שלא תקיש לבכור אדם אחר שלושים יום בחמש סלעים. רבא לומד את השקל מ"וכל ערכך יהיה בשקל הקדש". פוסקים מאוחרים דנים בהלכות פטר חמור.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why would a prohibition itself make something count as food?מדוע איסור עצמו עשוי להפוך דבר לאוכל?
- What is the difference between benefit from the body and benefit from the value?מה ההבדל בין הנאת גופו להנאת דמיו?
- Why does breaking the neck not work like redemption?מדוע אין העריפה פועלת כפדייה?
- Why might the redemption of a donkey be linked to the shekel of valuations?מדוע עשוי פדיון פטר חמור להיות קשור לשקל של ערכין?
The source sheetדף המקורות
אִי הָכִי, בָּשָׂר בְּחָלָב מַאי אִירְיָא דְּהָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר? תִּיפּוֹק לִי דְּאוֹכֶל שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְהַאֲכִילוֹ לַאֲחֵרִים הוּא!
דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: בָּשָׂר בְּחָלָב אָסוּר בַּאֲכִילָה וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה׳ אֱלֹהֶיךָ״, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: ״וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי״, מָה לְהַלָּן אָסוּר בַּאֲכִילָה וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה, אַף כָּאן אָסוּר בַּאֲכִילָה וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה!
חֲדָא וְעוֹד קָאָמַר: חֲדָא — דְּאוֹכֶל שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְהַאֲכִילוֹ לַאֲחֵרִים הוּא, וְעוֹד — לְדִידֵיהּ נָמֵי הֲרֵי הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר.
וְאִם אִיתָא דִּלְאַחַר עֲרִיפָה שָׁרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, לִיתְנֵי: וּמוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּפֶטֶר חֲמוֹר וּבָשָׂר בְּחָלָב שֶׁמִּטַּמְּאִין טוּמְאַת אֳוכָלִין!
אִי דְּחַשֵּׁיב עֲלֵיהּ — הָכִי נָמֵי; הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — דְּלָא חַשֵּׁיב עֲלֵיהּ.
וְטַעְמָא מַאי מְטַמְּאִי רַבָּנַן? אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת: הוֹאִיל וְאִיסּוּרוֹ חִישּׁוּבוֹ.
וּלְרַבָּנַן מִי אָמַר הוֹאִיל וְאִיסּוּרוֹ חִישּׁוּבוֹ? וְהָא תְּנַן: שְׁלֹשָׁה עָשָׂר דְּבָרִים אָמְרוּ בְּנִבְלַת עוֹף טָהוֹר, וְזוֹ אַחַת מֵהֶן — צְרִיכָה מַחְשָׁבָה, וְאֵינָהּ צְרִיכָה הֶכְשֵׁר.
וְאִי אִיסּוּרוֹ חִישּׁוּבוֹ, לְמָה לִּי מַחְשָׁבָה? הָא מַנִּי? רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא.
תָּא שְׁמַע: נִבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה בְּכׇל מָקוֹם, וְנִבְלַת עוֹף טָהוֹר וְהַחֵלֶב בַּכְּפָרִים — צְרִיכִים מַחְשָׁבָה, וְאֵינָם צְרִיכִים הֶכְשֵׁר. וְאִי אָמְרַתְּ אִיסּוּרוֹ חִישּׁוּבוֹ, לְמָה לִּי מַחְשָׁבָה? הָא מַנִּי? רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא.
תָּא שְׁמַע: נִבְלַת בְּהֵמָה טְהוֹרָה בְּכׇל מָקוֹם, וְנִבְלַת עוֹף הַטָּהוֹר וְהַחֵלֶב בַּשְּׁוָוקִים — אֵינָן צְרִיכִין מַחְשָׁבָה וְלֹא הֶכְשֵׁר. הָא טְמֵאָה בָּעֲיָא מַחְשָׁבָה.
וְכִי תֵּימָא: הָא מַנִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא — הָא מִדְּסֵיפָא רַבִּי שִׁמְעוֹן הָוֵי, רֵישָׁא לָאו רַבִּי שִׁמְעוֹן. דְּקָתָנֵי סֵיפָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף הַגָּמָל וְהָאַרְנֶבֶת וְהַשָּׁפָן וְהַחֲזִיר אֵינָן צְרִיכִין לֹא מַחְשָׁבָה וְלֹא הֶכְשֵׁר. וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מָה טַעַם? הוֹאִיל וְיֵשׁ בָּהֶן סִימָנֵי טׇהֳרָה.
אֶלָּא אָמַר רָבָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא אָמְרִינַן אִיסּוּרוֹ חִישּׁוּבוֹ, וְאִי דְּעַרְפֵיהּ מִיעְרָף — הָכִי נָמֵי,William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? כְּגוֹן שֶׁשְּׁחָטוֹ לְהִתְלַמֵּד בּוֹ, וּבִפְלוּגְתָּא דְּנִימוֹס וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: סָח לִי נִימוֹס, אָחִיו שֶׁל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הַגַּרְסִי, שֶׁהַשּׁוֹחֵט אֶת הָעוֹרֵב לְהִתְלַמֵּד בּוֹ — דָּמוֹ מַכְשִׁיר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: דַּם שְׁחִיטָה לְעוֹלָם מַכְשִׁיר.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא! אֶלָּא לָאו אִיסּוּרוֹ חִישּׁוּבוֹ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.
תַּנָּא קַמָּא סָבַר: דָּמוֹ מַכְשִׁיר לְעָלְמָא, אֲבָל לְגוּפֵיהּ בָּעֵי מַחְשָׁבָה.
וַאֲתָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְמֵימַר: דַּם שְׁחִיטָה לְעוֹלָם מַכְשִׁיר, וַאֲפִילּוּ לְגוּפֵיהּ נָמֵי לָא בָּעֵי מַחְשָׁבָה.
מִמַּאי? דִּילְמָא טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָתָם — דְּשָׁאנֵי עוֹרֵב, הוֹאִיל וְיֵשׁ בּוֹ סִימָנֵי טׇהֳרָה.
וּמְנָלַן דְּסִימָנֵי טׇהֳרָה מִילְּתָא הִיא? דְּקָתָנֵי עֲלַהּ דְּהַהִיא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מָה טַעַם? הוֹאִיל וְיֵשׁ בּוֹ סִימָנֵי טׇהֳרָה.
וְכִי תֵּימָא: אִי מִשּׁוּם סִימָנֵי טׇהֳרָה, מַאי אִירְיָא לְהִתְלַמֵּד? אֲפִילּוּ לְהִתְעַסֵּק נָמֵי! אִין הָכִי נָמֵי, וּמִשּׁוּם נִימוֹס.
אֵיתִיבֵיהּ: לֹא רָצָה לִפְדּוֹתוֹ — עוֹרְפוֹ בְּקוֹפִיץ מֵאֲחוֹרָיו וְקוֹבְרוֹ, וְאָסוּר בַּהֲנָאָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר!
אֵימָא: וּמֵחַיִּים אָסוּר בַּהֲנָאָה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.
וְהָא מִדְּסֵיפָא מֵחַיִּים הָוֵי, רֵישָׁא לָאו מֵחַיִּים.
דְּקָתָנֵי סֵיפָא: לֹא יְמִיתֶנּוּ, לֹא בְּקָנֶה וְלֹא בְּמַגָּל וְלֹא בְּקַרְדּוֹם וְלֹא בִּמְגֵירָה, וְלֹא יַכְנִיסֶנּוּ לַחֶדֶר וְיִנְעוֹל דֶּלֶת לְפָנָיו בִּשְׁבִיל שֶׁיָּמוּת, וְאָסוּר בְּגִיזָּה וַעֲבוֹדָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר!
רֵישָׁא וְסֵיפָא מֵחַיִּים, רֵישָׁא — בַּהֲנָאַת דָּמָיו, סֵיפָא — בַּהֲנָאַת גּוּפוֹ.
וּצְרִיכָא, דְּאִי תְּנָא הֲנָאַת דָּמָיו — בְּהָהוּא קָא שָׁרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֲבָל בַּהֲנָאַת גּוּפוֹ אֵימָא מוֹדֶה לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה. וְאִי תְּנָא בַּהֲנָאַת גּוּפוֹ — בְּהָהִיא קָאָסַר רַבִּי יְהוּדָה, אֲבָל בַּהֲנָאַת דָּמָיו אֵימָא מוֹדֶה לְרַבִּי שִׁמְעוֹן. צְרִיכָא.
וְכֵן אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: מוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן לְאַחַר עֲרִיפָה שֶׁהוּא אָסוּר.
וְאָמַר רַב נַחְמָן: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא: ״וַעֲרַפְתּוֹ״, נֶאֱמַר כָּאן עֲרִיפָה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן עֲרִיפָה, מָה לְהַלָּן אָסוּר — אַף כָּאן אָסוּר.
מַנִּי? אִילֵימָא רַבִּי יְהוּדָה — מֵחַיִּים מֵיסָר אָסַר! אֶלָּא לָאו רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא?
אֲמַר לֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת: סָפְרָא חַבְרָיךְ תַּרְגּוּמַהּ: לְעוֹלָם רַבִּי יְהוּדָה, וְאִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: עֲרִיפָה בִּמְקוֹם פְּדִיָּיה עוֹמֶדֶת, מָה פְּדִיָּיה מַתֶּרֶת — אַף עֲרִיפָה מַתֶּרֶת, קָא מַשְׁמַע לַן.
אָמַר רַב נַחְמָן: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? מִדְּתָנֵי לֵוִי: הוּא הִפְסִיד מָמוֹנוֹ שֶׁל כֹּהֵן, לְפִיכָךְ יוּפְסַד מָמוֹנוֹ.
מַנִּי? אִילֵימָא רַבִּי יְהוּדָה — הָא מַיפְסַד וְקָאֵי! אֶלָּא לָאו רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא?
אִיבָּעֵית אֵימָא: רַבִּי יְהוּדָה, וְאִיבָּעֵית אֵימָא רַבִּי שִׁמְעוֹן.
אִיבָּעֵית אֵימָא: רַבִּי יְהוּדָה, אַפְּסֵידָא דְּבֵינֵי בֵּינֵי.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן, לִפְחַת מִיתָה.
וְכֵן אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן לְאַחַר עֲרִיפָה שֶׁהוּא אָסוּר, וְרַבִּי יוֹחָנָן, וְאִי תֵּימָא רַבִּי אֶלְעָזָר אֲמַר: עֲדַיִין הִיא מַחְלוֹקֶת.
אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ לְהָא דְּרַב נַחְמָן, אַהָא: ״הַמְקַדֵּשׁ בְּפֶטֶר חֲמוֹר אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת״. לֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: לְאַחַר עֲרִיפָה, וְדִבְרֵי הַכֹּל.
אִיכָּא דְאָמְרִי: הָא מַנִּי? לָא רַבִּי יְהוּדָה וְלָא רַבִּי שִׁמְעוֹן. אִי רַבִּי שִׁמְעוֹן — תִּיקְדַּשׁ בְּכוּלֵּיהּ, אִי רַבִּי יְהוּדָה — תִּיקְדַּשׁ בְּהָךְ דְּבֵינֵי בֵּינֵי!
אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אָמַר רַב: לְעוֹלָם רַבִּי יְהוּדָה, וּכְגוֹן שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה אֶלָּא שֶׁקֶל, וְסָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה. דְּתַנְיָא: ״תִּפְדֶּה״ ״תִּפְדֶּה״ — תִּפְדֶּה מִיָּד, תִּפְדֶּה כׇּל שֶׁהוּא. רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין פְּדִיָּיה פְּחוּתָה מִשֶּׁקֶל.
אָמַר מָר: ״תִּפְדֶּה״ ״תִּפְדֶּה״ — תִּפְדֶּה מִיָּד, תִּפְדֶּה כׇּל שֶׁהוּא. פְּשִׁיטָא!
אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְאִיתַּקַּשׁ לִבְכוֹר אָדָם, מָה בְּכוֹר אָדָם אַחַר שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ, הַאי נָמֵי אַחַר שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ.
קָא מַשְׁמַע לַן: ״תִּפְדֶּה״ — מִיָּד, ״תִּפְדֶּה״ — כׇּל שֶׁהוּא.
רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין פְּדִיָּיה פְּחוּתָה מִשֶּׁקֶל. מִמָּה נַפְשָׁךְ: אִי מַקֵּישׁ לִבְכוֹר אָדָם — חָמֵשׁ לִיבְעֵי, וְאִי לָא מַקֵּישׁ — שֶׁקֶל מְנָא לֵיהּ?
לְעוֹלָם לָא מַקֵּישׁ, אָמַר רָבָא: אָמַר קְרָא ״וְכׇל עֶרְכְּךָ יִהְיֶה בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ״, כׇּל עֲרָכִין שֶׁאַתָּה מַעֲרִיךְ לֹא יְהוּ פְּחוּתִין מִשֶּׁקֶל.
וְרַבָּנַן: הַהוּאWilliam Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.