What do the Mishna’s lists of “no less and no more” teach in valuations, purity, plagues and the calendar?
מה מלמדות רשימות "אין פחות ולא יתר" במשנה בערכין, בטהרה, בנגעים ובלוח?
Two valuations at onceשני ערכים בבת אחת
If he gave four to the first and one to the second, he fulfilled the second but not the first, since all were bound to the first. Rav Adda bar Ahava asks: with five sela’im, if he pledged two valuations at once, does he give two and a half to each, or is all fit for each? It remains unresolved. The repetition of the limits teaches that more than a sela and less than fifty are possible, following the Sages.
נתן ארבע לראשונה ואחת לשנייה, ידי שנייה יצא וידי ראשונה לא יצא, שכולהו משעבדן לראשונה. רב אדא בר אהבה שואל: היו בידו חמש סלעים ואמר "שני ערכי עלי" בבת אחת, האם נותן שתיים ומחצה לכל אחד, או שכולן ראויות לזה ולזה? תיקו. שניית הגבולות מלמדת שיש יתר על סלע ופחות מחמשים, וסתמא כרבנן.
The opening for a confused womanפתח בטועה
The Mishna: the opening for a woman who lost count is no less than seven and no more than seventeen. A baraita lists each case: if she says she saw for one, two or three days, the opening is seventeen; four, sixteen; and down to thirteen, seven. Rabba explains to Rav Adda bar Ahava that the aim is to establish her cycle of nidda again.
המשנה: אין פתח בטועה פחות משבעה ולא יתר על שבעה עשר. ברייתא מונה כל מקרה: אמרה יום אחד, שניים או שלושה טמא ראיתי, פתחה שבעה עשר; ארבעה, ששה עשר; ועד שלושה עשר, שבעה. רבה מסביר לרב אדא בר אהבה שהמטרה לתקנה לידי נדה.
Offerings of the confused zavotקרבנות הזבות הטועות
A baraita, as corrected: all confused zavot bring an offering that is not eaten, since it may be unnecessary, except those whose opening is seven or eight, who bring an offering that is eaten.
ברייתא, לאחר תיקונה: כל זבות הטועות מביאות קרבן ואינו נאכל, שמא אינו צריך, חוץ מפתחה שבעה ופתחה שמונה, שמביאות קרבן ונאכל.
Plagues of people and housesנגעי אדם ונגעי בתים
The Mishna: no less than one week for plagues of people and no more than three for houses. Rav Pappa reads “Your righteousness is like the mighty mountains” as plagues of people, and “Your judgments are a great deep” as plagues of houses. Rav Yehuda and Rabba explain the plain verse, matching the views that God suppresses sins or bears them. Later authorities discuss why a plague on a person is called charity.
המשנה: אין בנגעים פחות משבוע אחד, נגעי אדם, ולא יתר על שלושה שבועות, נגעי בתים. רב פפא קורא "צדקתך כהררי אל" כנגעי אדם, ו"משפטיך תהום רבה" כנגעי בתים. רב יהודה ורבה מפרשים את פשט הפסוק, כשיטות כובש ונושא. פוסקים מאוחרים דנים מדוע נגע באדם נקרא צדקה.
Months, loaves and circumcisionחודשים, לחמים ומילה
The Mishna: the year has no fewer than four full months, and no more than eight seemed right; the two loaves are eaten no less than two days and no more than three after baking; the showbread no less than nine and no more than eleven; a child is circumcised no earlier than the eighth day and no later than the twelfth. Rav Huna explains that the Sages did not see fit to make more than eight full months, continuing on the next daf. Later authorities discuss circumcision on the second day of a festival.
המשנה: אין פוחתין מארבעה חודשים המעוברים בשנה, ולא נראה יתר על שמונה; שתי הלחם אין נאכלין פחות משניים ולא יתר על שלושה; לחם הפנים אין נאכל פחות מתשעה ולא יתר על אחד עשר; ואין קטן נימול פחות משמונה ולא יתר על שנים עשר. רב הונא מסביר שלא נראה לחכמים לעבר יתר על שמונה, ומשיך בדף הבא. פוסקים מאוחרים דנים במילה ביום טוב שני.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why are all five sela’im bound to the first valuation?מדוע כל חמש הסלעים משועבדות לערך הראשון?
- What is the purpose of an “opening” for a confused woman?מה מטרת ה"פתח" בטועה?
- How do “mountains” and “the deep” describe two kinds of judgment?כיצד "הררי אל" ו"תהום רבה" מתארים שני סוגי משפט?
- Why should the calendar be kept close to the moon’s appearance?מדוע יש לקרב את הלוח לראיית הלבנה?
The source sheetדף המקורות
נָתַן אַרְבַּע לָרִאשׁוֹנָה וְאַחַת לַשְּׁנִיָּה — יְדֵי שְׁנִיָּה יָצָא, יְדֵי רִאשׁוֹנָה לֹא יָצָא, כּוּלְּהוּ מְשַׁעְבְּדָן לְרִאשׁוֹנָה.
בָּעֵי רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: הָיוּ בְּיָדוֹ חָמֵשׁ סְלָעִים וְאָמַר ״שֵׁנִי עֶרְכִּי עָלַי״ בְּבַת אַחַת, מַהוּ? כֵּיוָן דִּבְבַת אַחַת נָדַר — כִּי הֲדָדֵי תָּפְסָן, יָהֵיב תַּרְתֵּי וּפַלְגָא לְהַאי וְתַרְתֵּי וּפַלְגָא לְהַאי, אוֹ דִלְמָא כּוּלְּהוּ חַזְיָא לְהַאי וְכוּלְּהוּ חַזְיָא לְהַאי? תֵּיקוּ.
אֵין בַּעֲרָכִין פָּחוֹת מִסֶּלַע וְלֹא יָתֵר כּוּ׳. הָא תּוּ לְמָה לִי?
הָא קָמַשְׁמַע לַן: פָּחוֹת מִסֶּלַע הוּא דְּלֵיכָּא, הָא יָתֵר עַל סֶלַע אִיכָּא; יָתֵר עַל חֲמִשִּׁים הוּא דְּלֵיכָּא, הָא פָּחוֹת מֵחֲמִשִּׁים אִיכָּא, וּסְתָמָא כְּרַבָּנַן.
מַתְנִי׳ אֵין ״פֶּתַח בְּטוֹעָה״ פָּחוֹת מִשִּׁבְעָה, וְלֹא יָתֵר עַל שִׁבְעָה עָשָׂר.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: טוֹעָה שֶׁאָמְרָה ״יוֹם אֶחָד טָמֵא רָאִיתִי״, פִּתְחָהּ שִׁבְעָה עָשָׂר.
״שְׁנֵי יָמִים טָמֵא רָאִיתִי״ — פִּתְחָהּ שִׁבְעָה עָשָׂר.
״שְׁלֹשָׁה יָמִים טָמֵא רָאִיתִי״ — פִּתְחָהּ שִׁבְעָה עָשָׂר.
״אַרְבָּעָה יָמִים טָמֵא רָאִיתִי״ — פִּתְחָהּ שִׁשָּׁה עָשָׂר.
״חֲמִשָּׁה יָמִים טָמֵא רָאִיתִי״ — פִּתְחָהּ חֲמִשָּׁה עָשָׂר. ״שִׁשָּׁה יָמִים טָמֵא רָאִיתִי״ — פִּתְחָהּ אַרְבָּעָה עָשָׂר.
״שִׁבְעָה יָמִים טָמֵא רָאִיתִי״ — פִּתְחָהּ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר.
״שְׁמוֹנָה יָמִים טָמֵא רָאִיתִי״ — פִּתְחָהּ שְׁנֵים עָשָׂר.
״תִּשְׁעָה יָמִים טָמֵא רָאִיתִי״ — פִּתְחָהּ אַחַד עָשָׂר.
״עֲשָׂרָה יָמִים טָמֵא רָאִיתִי״ — פִּתְחָהּ עֲשָׂרָה. ״אַחַד עָשָׂר״ — פִּתְחָהּ תִּשְׁעָה.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
״שְׁנֵים עָשָׂר״ — פִּתְחָהּ שְׁמוֹנָה.
״שְׁלֹשָׁה עָשָׂר״ — פִּתְחָהּ שִׁבְעָה.
שֶׁאֵין פֶּתַח בְּטוֹעָה פָּחוֹת מִשִּׁבְעָה, וְלֹא יָתֵר עַל שִׁבְעָה עָשָׂר.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לְרַבָּה: לְמָה לִי כּוּלֵּי הַאי? תִּימְנֵי שִׁבְעָה וְתִשְׁתְּרֵי!
אֲמַר לֵיהּ: לְתַקּוֹנַהּ לִידֵי נִדָּה וּפִתְחָהּ קָאָמְרִינַן.
תָּנוּ רַבָּנַן: כׇּל הַטּוֹעוֹת זָבוֹת, מְבִיאוֹת קׇרְבָּן וְאֵינוֹ נֶאֱכָל, חוּץ מִפִּתְחָהּ שִׁבְעָה וּפִתְחָהּ שְׁמוֹנָה, שֶׁמְּבִיאוֹת קׇרְבָּן וְנֶאֱכָל.
אַטּוּ כׇּל הַטּוֹעוֹת זָבוֹת? וְתוּ, יוֹם אֶחָד וּשְׁנֵי יָמִים בַּת אֵיתוֹיֵי קׇרְבָּן הִיא?
אֶלָּא, כׇּל זָבוֹת הַטּוֹעוֹת מְבִיאוֹת קׇרְבָּן וְאֵינוֹ נֶאֱכָל, חוּץ מִפִּתְחָהּ שִׁבְעָה, וּפִתְחָהּ שְׁמוֹנָה, שֶׁמְּבִיאוֹת קׇרְבָּן וְנֶאֱכָל.
מַתְנִי׳ אֵין בִּנְגָעִים פָּחוֹת מִשָּׁבוּעַ אֶחָד, וְלֹא יָתֵר עַל שְׁלֹשָׁה שְׁבוּעוֹת.
גְּמָ׳ פָּחוֹת מִשָּׁבוּעַ — נִגְעֵי אָדָם, וְלֹא יָתֵר עַל שְׁלֹשָׁה שְׁבוּעוֹת — נִגְעֵי בָתִּים.
אָמַר רַב פָּפָּא: ״צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל״ — אֵלּוּ נִגְעֵי אָדָם, ״מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה״ — אֵלּוּ נִגְעֵי בָתִּים.
פְּשָׁטֵיהּ דִּקְרָא בְּמַאי כְּתִיב? אָמַר רַב יְהוּדָה: אִלְמָלֵא ״צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל״ — מִי יוּכַל לַעֲמוֹד לִפְנֵי ״מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה״. רַבָּה אָמַר: ״צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל״ — מִפְּנֵי שֶׁ״מִּשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה״.
בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? בִּדְרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, דְּאִיתְּמַר: רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: כּוֹבֵשׁ, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר: נוֹשֵׂא.
רַבָּה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר, וְרַב יְהוּדָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא.
מַתְנִי׳ אֵין פּוֹחֲתִין מֵאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים הַמְעוּבָּרִים בְּשָׁנָה, וְלֹא נִרְאָה יָתֵר עַל שְׁמוֹנָה. שְׁתֵּי הַלֶּחֶם אֵין נֶאֱכָלִין פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם, וְלֹא יָתֵר עַל שְׁלֹשָׁה. לֶחֶם הַפָּנִים אֵין נֶאֱכָל פָּחוֹת מִתִּשְׁעָה, וְלֹא יָתֵר עַל אַחַד עָשָׂר.
אִין קָטָן נִימּוֹל פָּחוֹת מִשְּׁמוֹנָה, וְלֹא יָתֵר עַל שְׁנֵים עָשָׂר.
גְּמָ׳ מַאי ״לֹא נִרְאָה יָתֵר עַל שְׁמֹנָה״? אָמַר רַב הוּנָא: לֹא נִרְאָה לַחֲכָמִים לְעַבֵּר יָתֵר עַל שְׁמוֹנָה. מַאי שְׁנָא תִּשְׁעָה דְּלָא? אִם כֵּןWilliam Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.