← The libraryספריית השיעורים ←
Source sheetדף מקורות
Arakhin 7ערכין דף 7 24 November 2026י״ד כסלו תשפ״ז
Daily studyלימוד יומי

Arakhin 7 — The condemned, the unborn, and the limits of valuationהיוצא ליהרג, הוולד, וגבולות הערכין

From atonement for the condemned to the minimum and maximum of a valuationמכפרת היוצא ליהרג ועד המיעוט והמרבה שבערכין

2 min read2 דקות קריאה · 2 sources2 מקורות · Open to all learnersלכל לומד ולומדת
Yosef Kalontarov Chacham Dayan
Rabbi portraitדיוקן רבYosef Kalontarov Chacham Dayan
The guiding questionהשאלה המנחה

How does the law treat one about to be executed, and what are the lowest and highest sums of a valuation?

כיצד ההלכה נוהגת ביוצא ליהרג, ומהם הסכום הנמוך והגבוה שבערכין?

Debts and heirsחובות ויורשים

Rav Yosef and Rabba explain the dispute of the first tanna and Rabbi Shimon ben Elazar either as whether an oral loan is collected from heirs, or as whether a debt written in the Torah is like a written document. A baraita on a pit whose owner’s heirs must pay is explained as a case where he already stood trial, or where the ox became a tereifa.

רב יוסף ורבה מסבירים את מחלוקת תנא קמא ורבי שמעון בן אלעזר, או במלוה על פה אם גובה מן היורשין, או במלוה הכתובה בתורה אם היא ככתובה בשטר. ברייתא על בור שיורשי בעליו חייבים לשלם מתבארת כשעמד בדין, או כשעשאו טריפה.

The sacrifices of the condemnedקרבנות היוצא ליהרג

A baraita: blood of his sin offering and guilt offering is sprinkled for the condemned, but if he sinned at that time, his case is not attended to, since his judgment is not delayed. Abaye limits the first part to an offering already slaughtered at the time.

ברייתא: היוצא ליהרג מזין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו, אבל חטא באותה שעה אין נזקקין לו, מפני שאין מענין את דינו. אביי מגביל את הרישא לזבח שהיה זבוח באותה שעה.

The pregnant womanהאשה העוברה

The Mishna: one does not wait for a condemned pregnant woman to give birth, but once labor has begun, one waits, for the child is a separate body. The verse “both of them shall die” includes the fetus. Rav Yehuda in Shmuel’s name adds steps taken to spare her from disgrace, and the Gemara discusses which dies first.

המשנה: האשה שיצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד, אבל ישבה על המשבר ממתינין לה, שכיון דעקר גופא אחרינא הוא. הפסוק "ומתו גם שניהם" מרבה את הוולד. רב יהודה אמר שמואל מוסיף צעדים כדי שלא תבוא לידי ניוול, והגמרא דנה מי מת ראשון.

Saving a fetus on Shabbatהצלת הוולד בשבת

Rav Naḥman in Shmuel’s name: if a woman in labor died on Shabbat, a knife is brought, even through the public domain, to save the child. The novelty is that Shabbat is desecrated for a doubt even without a presumption of life, as for one buried under a fallen building.

רב נחמן אמר שמואל: האשה שישבה על המשבר ומתה בשבת, מביאין סכין, אף דרך רשות הרבים, ומוציאין את הוולד. החידוש הוא שמחללים שבת מספק אף בלי חזקת חיות, כמו במי שנפלה עליו מפולת.

Benefit from the hairהנאה מן השער

The Mishna permits benefit from the hair of an executed woman, but an executed animal is forbidden. Rav explains when she said “give my hair to my daughter” and it is a wig; Rabbi Yose son of Rabbi Ḥanina asked about one fastened to her head. Rav Naḥman bar Yitzḥak explains instead: her death forbids a woman, while the verdict forbids an animal. Later authorities discuss the hair of righteous women.

המשנה מתירה הנאה בשער האשה שנהרגה, ובהמה שנהרגה אסורה. רב מסביר באומרת "תנו שערי לבתי" ובפאה נכרית; רבי יוסי ברבי חנינא שאל בתלויה בסיכתא. רב נחמן בר יצחק מסביר אחרת: זו מיתתה אוסרתה, וזו גמר דינה אוסרתה. פוסקים מאוחרים דנים בשער נשים צדקניות.

No less than a selaאין פחות מסלע

The second chapter: valuations are no less than a sela and no more than fifty. One who gave a sela and became rich gives nothing more; less than a sela and became rich, he gives fifty. With five sela’im, Rabbi Meir says he gives one, the Sages say all. Rav Adda bar Ahava says if he pledged twice and gave four for the second and one for the first, he fulfilled both, like a later creditor who collected first.

הפרק השני: אין נערכין פחות מסלע ולא יתר על חמשים. נתן סלע והעשיר אינו נותן כלום; פחות מסלע והעשיר נותן חמשים. היו בידו חמש סלעים, רבי מאיר אומר אינו נותן אלא אחת, וחכמים אומרים נותן את כולן. רב אדא בר אהבה אומר שאם אמר "ערכי עלי" פעמיים ונתן ארבע לשנייה ואחת לראשונה, יצא ידי שתיהן, כבעל חוב מאוחר שקדם וגבה.

For the study tableלשולחן הלימוד

Keep the conversation goingממשיכים לשאול

  1. Why is a condemned person’s case not delayed for a sacrifice?מדוע אין מענין את דינו של היוצא ליהרג לשם קרבן?
  2. Why does the beginning of labor change the status of the child?מדוע ישיבה על המשבר משנה את מעמד הוולד?
  3. What is the difference between “her death forbids” and “the verdict forbids”?מה ההבדל בין "מיתתה אוסרתה" ל"גמר דינה אוסרתה"?
  4. Why does Rabbi Meir limit a poor man to one sela?מדוע רבי מאיר מגביל את העני לסלע אחד?
Return to the textחוזרים למקור

The source sheetדף המקורות

01

Arakhin 7aערכין ז׳ א

Open source ↗פתיחת המקור ↗
מִכְּלָל דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר: נִיתַּן לַחֲזָרַת עֲמִידַת בֵּית דִּין?! אָמַר רַב יוֹסֵף: בְּמִלְוָה עַל פֶּה גּוֹבֶה מִן הַיּוֹרְשִׁין קָמִיפַּלְגִי, תַּנָּא קַמָּא סָבַר: מִלְוָה עַל פֶּה גּוֹבֶה מִן הַיּוֹרְשִׁין, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר סָבַר: אֵינוֹ גּוֹבֶה מִן הַיּוֹרְשִׁין. רַבָּה אָמַר: דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִלְוָה עַל פֶּה אֵינוֹ גּוֹבֶה מִן הַיּוֹרְשִׁין, וְהָכָא בְּמִלְוָה הַכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה כִּכְתוּבָה בִּשְׁטָר קָמִיפַּלְגִי, תַּנָּא קַמָּא סָבַר: כִּכְתוּבָה בִּשְׁטָר דָּמְיָא, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר סָבַר: לָאו כִּכְתוּבָה בִּשְׁטָר דָּמְיָא. מֵיתִיבִי: הַחוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְנָפַל עָלָיו שׁוֹר וַהֲרָגוֹ — פָּטוּר, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאִם מֵת הַשּׁוֹר — יוֹרְשֵׁי בַּעַל הַבּוֹר חַיָּיבִין לְשַׁלֵּם דְּמֵי שׁוֹר לִבְעָלָיו! אָמַר רַבִּי אִילָא אָמַר רַב: כְּשֶׁעָמַד בַּדִּין, וְהָא ״הֲרָגוֹ״ קָתָנֵי! אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: כְּשֶׁעֲשָׂאוֹ טְרֵיפָה. וְהָאָמַר רַב נַחְמָן, תָּנֵי חַגָּא: מֵת וּקְבָרוֹ! וְהִילְכְתָא דְּיָיתְבִי דַּיָּינֵי אַפּוּמָּא דְבֵירָא. תָּנוּ רַבָּנַן: הַיּוֹצֵא לֵיהָרֵג — מַזִּין עָלָיו מִדַּם חַטָּאתוֹ וּמִדַּם אֲשָׁמוֹ, חָטָא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה — אֵין נִזְקָקִין לוֹ. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַב יוֹסֵף: מִפְּנֵי שֶׁאֵין מְעַנִּין אֶת דִּינוֹ. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אִי הָכִי, אֲפִילּוּ רֵישָׁא נָמֵי! כְּגוֹן שֶׁהָיָה זִבְחוֹ זָבוּחַ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. אֲבָל אֵין זִבְחוֹ זָבוּחַ, מַאי? לָא? אַדְּתָנֵי ״חָטָא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֵין נִזְקָקִין לוֹ״, לִיפְלוֹג וְלִיתְנֵי בְּדִידַהּ: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — שֶׁהָיָה זֶבַח זָבוּחַ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אֲבָל אֵין זֶבַח זָבוּחַ — לֹא! הָכִי נָמֵי קָאָמַר: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — שֶׁהָיָה זֶבַח זָבוּחַ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אֲבָל אֵין זֶבַח זָבוּחַ — נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁחָטָא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְאֵין נִזְקָקִין לוֹ. מַתְנִי׳ הָאִשָּׁה שֶׁיָּצְאָה לֵיהָרֵג, אֵין מַמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד. הָאִשָּׁה שֶׁיָּשְׁבָה עַל הַמַּשְׁבֵּר, מַמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד. הָאִשָּׁה שֶׁנֶּהֶרְגָה, נֶהֱנִין בִּשְׂעָרָהּ. בְּהֵמָה שֶׁנֶּהֶרְגָה, אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה. גְּמָ׳ פְּשִׁיטָא, גּוּפַהּ הִיא! אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּכְתִיב ״כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה״, מָמוֹנָא דְבַעַל הוּא, וְלָא לַיפְסְדֵיהּ מִינֵּיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן. וְאֵימָא הָכִי נָמֵי! אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָמַר קְרָא ״וּמֵתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם״ — לְרַבּוֹת אֶת הַוָּולָד. וְהַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ, עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִין, דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה! כִּי קָאָמְרִינַן מִ״גַּם״. יָשְׁבָה עַל הַמַּשְׁבֵּר וְכוּ׳. מַאי טַעְמָא? כֵּיוָן דְּעָקַר, גּוּפָא אַחֲרִינָא הוּא. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הָאִשָּׁה הַיּוֹצְאָה לֵיהָרֵג, מַכִּין אוֹתָהּ כְּנֶגֶד בֵּית הֵרָיוֹן, כְּדֵי שֶׁיָּמוּת הַוָּולָד תְּחִילָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא תָּבֹא לִידֵי נִיוּוּל. לְמֵימְרָא דְּהִיא קָדְמָה וּמֵתָה בְּרֵישָׁא? וְהָא קַיְימָא לַן דְּוָולָד מָיֵית בְּרֵישָׁא! דִּתְנַן: תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ נוֹחֵל וּמַנְחִיל, וְאָמַר רַב שֵׁשֶׁת: נוֹחֵל בְּנִכְסֵי הָאֵם לְהַנְחִיל לָאַחִין מִן הָאָב. דַּוְוקָא בֶּן יוֹם אֶחָד, אֲבָל עוּבָּר — לָא, דְּהוּא מָיֵית בְּרֵישָׁא, וְאֵין הַבֵּן יוֹרֵשׁ אֶת אִמּוֹ בְּקֶבֶר לְהַנְחִיל לָאַחִין מִן הָאָב! הָנֵי מִילֵּי לְגַבֵּי מִיתָה, אַיְּידֵי דְּוָולָד זוּטְרָא חַיּוּתֵיהּ, עָיְילָא טִיפָּה דְּמַלְאַךְ הַמָּוֶת וּמְחַתֵּךְ לְהוּ לְסִימָנִין, אֲבָל נֶהֶרְגָה — הִיא מֵתָה בְּרֵישָׁא. וְהָא הֲוָה עוֹבָדָא, וּפַרְכֵּיס עַד תְּלָת פִּרְכּוּסֵי! מִידֵּי דְּהָוֵי אַזְּנַב הַלְּטָאָה דִּמְפַרְכֶּסֶת. אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: הָאִשָּׁה שֶׁיָּשְׁבָה עַל הַמַּשְׁבֵּר וּמֵתָה בְּשַׁבָּת, מְבִיאִין סַכִּין וּמְקָרְעִים אֶת כְּרֵיסָהּ, וּמוֹצִיאִין אֶת הַוָּולָד. פְּשִׁיטָא, מַאי עָבֵיד?

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.

02

Arakhin 7bערכין ז׳ ב

Open source ↗פתיחת המקור ↗
מְחַתֵּךְ בְּבָשָׂר הוּא! אָמַר רַבָּה: לֹא נִצְרְכָה לְהָבִיא סַכִּין דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים. וּמַאי קָמַשְׁמַע לַן, דְּמִסְּפֵיקָא מְחַלְּלִינַן שַׁבְּתָא? תְּנֵינָא: מִי שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפּוֹלֶת, סָפֵק הוּא שָׁם, סָפֵק אֵינוֹ שָׁם, סָפֵק חַי, סָפֵק מֵת, סָפֵק נׇכְרִי, סָפֵק יִשְׂרָאֵל — מְפַקְּחִין עָלָיו אֶת הַגַּל! מַהוּ דְּתֵימָא: הָתָם הוּא דַּהֲוָה לֵיהּ חֲזָקָה דְּחַיּוּתָא, אֲבָל הָכָא דְּלָא הֲוָה לֵיהּ חֲזָקָה דְּחַיּוּתָא מֵעִיקָּרָא — אֵימָא לָא, קָא מַשְׁמַע לַן. הָאִשָּׁה שֶׁנֶּהֶרְגָה וְכוּ׳. וְאַמַּאי? אִיסּוּרֵי הֲנָאָה נִינְהוּ! אָמַר רַב: בְּאוֹמֶרֶת ״תְּנוּ שְׂעָרִי לְבִתִּי״. אִילּוּ אָמְרָה ״תְּנוּ יָדִי לְבִתִּי״, מִי יָהֲבִינַן לַהּ?! אָמַר רַב: בְּפֵאָה נׇכְרִית, טַעְמָא דְּאָמְרָה ״תְּנוּ״, הָא לֹא אָמְרָה ״תְּנוּ״ — גּוּפַהּ הוּא וּמִיתְּסַר. וְהָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, דְּבָעֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: שְׂעַר נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת מַהוּ? וְאָמַר רָבָא: בְּפֵאָה נׇכְרִית לָא קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ, כִּי קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא דִּתְלֵי בְּסִיכְּתָא. הָכָא דִּמְחַבַּר בַּהּ, טַעְמָא דְּאָמְרָה ״תְּנוּ״, הָא לֹא אָמְרָה ״תְּנוּ״ — גּוּפַהּ הוּא וּמִיתְּסַר. קַשְׁיָא לֵיהּ לְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, וְהָא דּוּמְיָא דִּבְהֵמָה קָתָנֵי, מָה הָתָם גּוּפַיהּ — אַף הָכָא נָמֵי גּוּפַיהּ! אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן: זוֹ מִיתָתָהּ אוֹסַרְתָּהּ, וְזוֹ גְּמַר דִּינָה אוֹסַרְתָּהּ. תָּנֵי לֵוִי כְּוָותֵיהּ דְּרַב, תָּנֵי לֵוִי כְּוָותֵיהּ דְּרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק. תָּנֵי לֵוִי כְּוָותֵיהּ דְּרַב: הָאִשָּׁה שֶׁיּוֹצְאָה לֵיהָרֵג וְאָמְרָה: ״תְּנוּ שְׂעָרִי לְבִתִּי״ — נוֹתְנִין, מֵתָה — אֵין נוֹתְנִין, מִפְּנֵי שֶׁהַמֵּת אָסוּר בַּהֲנָאָה. פְּשִׁיטָא! אֶלָּא שֶׁנּוֹיֵי הַמֵּת אָסוּר בַּהֲנָאָה. תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: הָאִשָּׁה שֶׁמֵּתָה — נֶהֱנִין בִּשְׂעָרָהּ, בְּהֵמָה שֶׁנֶּהֶרְגָה — אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה; וּמָה הֶפְרֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה? זוֹ — מִיתָתָהּ אוֹסַרְתָּהּ, וְזוֹ — גָּמַר דִּינָה אוֹסַרְתָּהּ. הֲדַרַן עֲלָךְ הַכֹּל מַעֲרִיכִין. מַתְנִי׳ אֵין נֶעֱרָכִין פָּחוֹת מִסֶּלַע, וְלֹא יָתֵר עַל חֲמִשִּׁים סֶלַע. כֵּיצַד? נָתַן סֶלַע וְהֶעֱשִׁיר — אֵינוֹ נוֹתֵן כְּלוּם, פָּחוֹת מִסֶּלַע וְהֶעֱשִׁיר — נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סֶלַע. הָיוּ בְּיָדָיו חָמֵשׁ סְלָעִים, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא אַחַת, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: נוֹתֵן אֶת כּוּלָּן. אֵין נֶעֱרָכִין פָּחוֹת מִסֶּלַע, וְלֹא יָתֵר עַל חֲמִשִּׁים סֶלַע. גּמ׳ אֵין נֶעֱרָכִין פָּחוֹת מִסֶּלַע. מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וְכׇל עֶרְכְּךָ יִהְיֶה בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ״, כׇּל עֲרָכִין שֶׁאַתָּה מַעֲרִיךְ לֹא יְהוּ פְּחוּתִין מִשְׁקָל. וְלֹא יָתֵר עַל חֲמִשִּׁים סְלָעִים. דִּכְתִיב: ״חֲמִשִּׁים״. הָיוּ בְּיָדָיו חֲמִשָּׁה כּוּ׳. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר? כְּתִיב ״חֲמִשִּׁים״ וּכְתִיב ״שֶׁקֶל״, אוֹ חֲמִשִּׁים אוֹ שֶׁקֶל. וְרַבָּנַן? הַהוּא, לְכׇל עֲרָכִין שֶׁאַתָּה מַעֲרִיךְ לֹא יְהוּ פְּחוּתִים מִשְׁקָל הוּא דַּאֲתָא, הֵיכָא דְּאִית לֵיהּ — אָמַר קְרָא: ״אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנּוֹדֵר״, וַהֲרֵי יָדוֹ מַשֶּׂגֶת. וְרַבִּי מֵאִיר? הָהוּא ״יַד הַנּוֹדֵר וְלֹא יַד הַנִּידָּר״ הוּא דַּאֲתָא, וְרַבָּנַן, לָאו מִמֵּילָא שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ דְּהֵיכָא דְּיָדוֹ מַשֶּׂגֶת שְׁקוֹל מִינֵּיהּ? אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: הָיוּ בְּיָדָיו חָמֵשׁ סְלָעִים, וְאָמַר ״עֶרְכִּי עָלַי״, וְחָזַר וְאָמַר ״עֶרְכִּי עָלַי״, וְנָתַן אַרְבַּע לַשְּׁנִיָּה וְאֶחָד לָרִאשׁוֹנָה — יָצָא יְדֵי שְׁתֵּיהֶן. מַאי טַעְמָא? בַּעַל חוֹב מְאוּחָר שֶׁקָּדַם וְגָבָה — מַה שֶּׁגָּבָה גָּבָה. בְּעִידָּנָא דְּיָהֵיב לַשְּׁנִיָּה, מְשַׁעְבַּד לְרִאשׁוֹנָה. בְּעִידָּנָא דְּיָהֵיב לָרִאשׁוֹנָה, תּוּ לֵית לֵיהּ.

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.