How can levites have walled cities, and what happens when a kohen consecrates the proscribed field he received?
כיצד יש ללוים ערי חומה, ומה דינו של כהן שהקדיש את שדה החרם שקיבל?
Walled levite citiesערי חומה של לוים
Rav Yosef son of Rav Sala Ḥasida explained before Rav Pappa that walled cities fell to the levites with their open land, though they stand to be torn down to become middle-sized towns. Rav Ashi says the novelty is that until they are torn down, if sold they become permanent; the verse teaches they do not.
רב יוסף בריה דרב סלא חסידא תירגם לפני רב פפא שערי חומה נפלו ללוים הן ומגרשיהן, אף שעומדים להיסתר כדי להיעשות עיירות בינוניות. רב אשי אומר שהחידוש הוא שאדמסתתרי, אם נמכרו, היו נחלטים; והפסוק מלמד שאינם.
The kohen’s proscribed fieldשדה חרמו של כהן
A baraita: “as a proscribed field, his possession shall be the kohen’s” teaches that a kohen who consecrated his proscribed field may not say that since it goes to the kohanim and is in his hand, it is his; it comes to teach and is taught, comparing his proscribed field to an Israelite’s ancestral field, which leaves his hand and is divided among his brother kohanim. Later authorities discuss a proscribed field that a kohen consecrated.
ברייתא: "כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו" מלמד שכהן שהקדיש שדה חרמו לא יאמר הואיל ויוצאה לכהנים והרי היא תחת ידי תהא שלי; הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מקיש שדה חרמו לשדה אחוזה של ישראל, שיוצאת מתחת ידו ומתחלקת לאחיו הכהנים. פוסקים מאוחרים דנים בשדה חרם שהקדישה כהן.
Is it a fortiori?האם זה קל וחומר?
The Gemara objects to “if I acquire another’s, how much more my own”: there he merely acquires, here he would take it. Rami bar Ḥama says the verse is needed lest one think it is like “a man’s holy things shall be his,” but those are not in his domain, while this is.
הגמרא מקשה על "בשל אחרים אני זוכה, בשל עצמי לא כל שכן": התם זוכה בעלמא, והכא קא שקיל ליה. רמי בר חמא אומר שהפסוק נצרך שלא תאמר שהוא כ"איש את קדשיו לו יהיו", אבל קדשיו אינם ברשותו, והכא ברשותו.
His possession, not his proscriptionאחוזתו ולא חרמו
Rav Naḥman says the verse is needed lest one think that since “it is an eternal possession for them,” this too is his possession; it teaches that his ancestral possession is his, but his proscribed field is not.
רב נחמן אומר שהפסוק נצרך שלא תאמר הואיל וכתיב "כי אחוזת עולם הוא להם", הרי גם זו אחוזתו; קא משמע לן: אחוזתו, אחוזתו אין, חרמו לא.
Conclusion of the tractateסיום המסכת
With this the chapter on one who sells his field and the tractate Arakhin conclude: “we will return to you, one who sells his field, and the tractate Arakhin is completed.” Later authorities discuss the custom of a celebratory meal at a siyum.
בכך מסתיים פרק המוכר שדהו ומסכת ערכין: הדרן עלך המוכר שדהו, וסליקא לן מסכת ערכין. פוסקים מאוחרים דנים במנהג סעודת סיום.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why should levite cities be middle-sized towns?מדוע ערי הלוים צריכות להיות עיירות בינוניות?
- What does “it comes to teach and is taught” mean?מה פירוש "בא ללמד ונמצא למד"?
- Why may a kohen not keep his own proscribed field?מדוע כהן אינו רשאי להחזיק בשדה חרמו?
- What theme connects the end of the tractate with its beginning?איזה נושא מקשר בין סוף המסכת לתחילתה?
The source sheetדף המקורות
הֵן וּמִגְרְשֵׁיהֶן, הֵן וּמִגְרְשֵׁיהֶן לְמִיסְתְּרִינְהוּ קָיְימִי. אָמַר רַב אָשֵׁי: אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: אַדְּמִסְתַּתְּרִי מִסְתַּתְּרִי, אִי מִיזְדַּבְּנִי לִיחַלְטוּ, קָא מַשְׁמַע לַן.
תָּנוּ רַבָּנַן: כִּשְׂדֵה הַחֵרֶם לַכֹּהֵן תִּהְיֶה אֲחֻזָּתוֹ, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? מִנַּיִן לְכֹהֵן שֶׁהִקְדִּישׁ שְׂדֵה חֶרְמוֹ, שֶׁלֹּא יֹאמַר: הוֹאִיל וְיוֹצָא לַכֹּהֲנִים, וַהֲרֵי הִיא תַּחַת יָדִי — תְּהֵא שֶׁלִּי.
וְדִין הוּא: בְּשֶׁל אֲחֵרִים אֲנִי זוֹכֶה, בְּשֶׁל עַצְמִי לֹא כׇּל שֶׁכֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהָיָה הַשָּׂדֶה בְּצֵאתוֹ בַיֹּבֵל קוֹדֶשׁ לַה׳ כִּשְׂדֵה הַחֵרֶם״.
וְכִי מָה לָמַדְנוּ מִשְּׂדֵה הַחֵרֶם מֵעַתָּה? הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד וְנִמְצָא לָמֵד, מַקִּישׁ שְׂדֵה חֶרְמוֹ לִשְׂדֵה אֲחוּזָּה שֶׁל יִשְׂרָאֵל: מָה שְׂדֵה אֲחוּזָּה שֶׁל יִשְׂרָאֵל יוֹצָא מִתַּחַת יָדוֹ וּמִתְחַלֶּקֶת לַכֹּהֲנִים, אַף שְׂדֵה חֶרְמוֹ יוֹצָא מִתַּחַת יָדוֹ וּמִתְחַלֶּקֶת לְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים.
אָמַר מָר: בְּשֶׁל אֲחֵרִים אֲנִי זוֹכֶה. מִי דָּמֵי? הָתָם זוֹכֶה בְּעָלְמָא, הָכָא קָא שָׁקֵיל לֵיהּ.
אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּכְתִיב ״וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ״, הָא נָמֵי כִּי קֳדָשָׁיו דָּמְיָא.
מִי דָּמֵי? קֳדָשָׁיו לָאו בִּרְשׁוּתוֹ, הָכָא בִּרְשׁוּתוֹ.
אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן: אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּכְתִיב ״כִּי אֲחוּזַּת עוֹלָם הוּא לָהֶם״, הָא נָמֵי אֲחוּזָּתוֹ הִיא, קָא מַשְׁמַע לַן ״אֲחוּזָּתוֹ״ — אֲחוּזָּתוֹ אִין, חֶרְמוֹ לָא.
הֲדַרַן עֲלָךְ הַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ, וּסְלִיקָא לָהּ מַסֶּכֶת עֲרָכִין.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.