What counts as a walled city, and did the sanctity of Yehoshua’s time remain after the exile?
מה נחשב עיר מוקפת חומה, והאם הקדושה מימות יהושע נשארה לאחר הגלות?
Giving against one’s willנתינה בעל כורחו
Rava infers that elsewhere giving against one’s will is not giving; Rav Pappa or Rav Ashi suggests Hillel’s enactment was needed only for giving in his absence. In another version, Rava says in his presence giving against his will counts; Rav Pappa says perhaps in any case only willing giving counts. Later authorities discuss when forced acceptance is valid.
רבא מסיק שבעלמא נתינה בעל כורחו לאו נתינה היא; רב פפא, ואיתימא רב אשי, מציע שהלל הוצרך לתקן רק שלא בפניו. ואיכא דאמרי שרבא אומר בפניו, בין מדעתו בין בעל כורחו, הויא נתינה; ורב פפא אומר שמא בכל מקרה רק מדעתו. פוסקים מאוחרים דנים מתי נתינה בכפייה תקפה.
Within the wallלפנים מן החומה
The Mishna: whatever is within the wall is like houses in walled cities, except fields; Rabbi Meir includes fields. A house built in the wall, Rabbi Yehuda says is not like them; Rabbi Shimon says its outer wall is its wall. Rabbi Yoḥanan says both expound Raḥav’s house “in the side of the wall, and she dwelt in the wall.”
המשנה: כל שהוא לפנים מן החומה הרי הוא כבתי ערי חומה, חוץ מן השדות; רבי מאיר אומר אף השדות. בית הבנוי בחומה, רבי יהודה אומר אינו כבתי ערי חומה; רבי שמעון אומר כותל החיצון היא חומתו. רבי יוחנן אומר ששניהם דורשים את ביתה של רחב, "כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת".
Walled from Yehoshua’s timeמוקפת חומה מימות יהושע
A city whose roofs are its wall, or not walled since Yehoshua, is not a walled city; walled cities have three courtyards of two houses each, walled since Yehoshua, such as old Tzippori, Gush Ḥalav, Yodfat, Gamla, Gadud, Ḥadid, Ono and Jerusalem. Abaye reads these as boundaries; Rava as excluding cities of the same name elsewhere. Later authorities discuss which cities read the Megilla on the fifteenth.
עיר שגגותיה חומתה, ושאינה מוקפת חומה מימות יהושע, אינה כבתי ערי חומה; ערי חומה הן שלוש חצרות של שני בתים מוקפות חומה מימות יהושע, כגון ציפורי הישנה, גוש חלב, יודפת, גמלא, גדוד, חדיד, אונו וירושלים. אביי קורא אותן כגבולות; רבא כממעטות ערים באותו שם בשאר ארצות. פוסקים מאוחרים דנים אילו ערים קוראות במגילה בט״ו.
Jerusalemירושלים
But a house in Jerusalem does not become permanent; Rabbi Yoḥanan says the list means a city walled like Jerusalem, and Rav Ashi says there were two Jerusalems, as Rav Yosef said there were two Kedesh.
אבל בירושלים אין הבית חלוט; רבי יוחנן אומר שהכוונה לעיר המוקפת חומה כירושלים, ורב אשי אומר תרי ירושלים הוו, כדרב יוסף שאמר תרי קדש הוו.
The first sanctificationקדושה ראשונה
Rabbi Yishmael son of Rabbi Yose says the Sages listed these cities because the returning exiles found and sanctified them, since the first sanctity was for its time only; a contrary version says they listed them, for the first sanctification was also for the future. Those who hold it lapsed cite Neḥemya’s sukkot, comparing the entry in Ezra’s days to that in Yehoshua’s, when they counted Sabbaticals and Jubilees.
רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר שחכמים מנו ערים אלה שכשעלו בני הגולה מצאו אותן וקידשום, שקדושה ראשונה קידשה לשעתה בלבד; ברייתא סותרת אומרת שמנאום, שקדושה ראשונה קידשה גם לעתיד לבוא. הסוברים שבטלה מביאים את הסוכות בימי נחמיה, ומקישים את ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע, שמנו שמיטין ויובלות.
Others say Ezra prayed and nullified the inclination to idolatry, and his merit protected them like a sukka; Yehoshua is written “Yeshua” as a reproach for not praying so. Once Reuven, Gad and half of Menashe were exiled, the Jubilee lapsed; Rav Naḥman bar Yitzḥak says they counted Jubilees to sanctify the Sabbatical years, continuing on the next daf.
אחרים אומרים שעזרא ביקש רחמים על יצר דעבודה זרה ובטליה, וזכותו הגינה עליהם כסוכה; יהושע נכתב "ישוע" כקפידה על שלא ביקש רחמים. משגלו שבט ראובן, שבט גד וחצי שבט מנשה בטלו יובלות; רב נחמן בר יצחק אומר שמנו יובלות לקדש שמיטין, והדבר נמשך בדף הבא.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why might forced giving be invalid?מדוע נתינה בכפייה עשויה להיות פסולה?
- What does Raḥav’s house teach about walls?מה מלמד ביתה של רחב על חומות?
- Why must a city be walled since Yehoshua’s time?מדוע עיר צריכה להיות מוקפת חומה מימות יהושע?
- What does Ezra’s prayer teach about spiritual leadership?מה מלמדת תפילת עזרא על מנהיגות רוחנית?
The source sheetדף המקורות
מִדְּאִיצְטְרִיךְ לֵיהּ לְהִלֵּל לְתַקּוֹנֵי נְתִינָה בְּעַל כׇּרְחוֹ הָוְיָא נְתִינָה, הָא בְּעָלְמָא נְתִינָה בְּעַל כׇּרְחוֹ לָא הָוְיָא נְתִינָה.
מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא, וְאִיתֵּימָא רַב אָשֵׁי: וְדִילְמָא כִּי אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ לְהִלֵּל לְתַקּוֹנֵי שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, אֲבָל בְּפָנָיו — בֵּין מִדַּעְתּוֹ בֵּין בְּעַל כׇּרְחוֹ הָוְיָא מַתָּנָה!
אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רָבָא: מִתַּקָּנָתוֹ שֶׁל הִלֵּל — הֲרֵי זֶה ״גִּיטִּיךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז״, וּנְתָנָהּ לוֹ, בֵּין מִדַּעְתּוֹ בֵּין בְּעַל כׇּרְחוֹ — הָוְיָא נְתִינָה. וְכִי אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ לְהִלֵּל לְתַקּוֹנֵי — שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, אֲבָל בְּפָנָיו — בֵּין מִדַּעְתּוֹ בֵּין בְּעַל כׇּרְחוֹ הָוְיָא נְתִינָה.
מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא, וְאִיתֵּימָא רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי: וְדִילְמָא בֵּין בְּפָנָיו בֵּין שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, מִדַּעְתּוֹ — אִין, בְּעַל כׇּרְחוֹ — לָא, וְהִלֵּל מַאי דְּאִיצְטְרִיךְ לֵיהּ תַּקֵּין!
מַתְנִי׳ כׇּל שֶׁהוּא לִפְנִים מִן הַחוֹמָה — הֲרֵי הוּא כְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה, חוּץ מִן הַשָּׂדוֹת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף הַשָּׂדוֹת. בַּיִת הַבָּנוּי בַּחוֹמָה — רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ כְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כּוֹתֶל הַחִיצוֹן הִיא חוֹמָתוֹ.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: בֵּית — אֵין לִי אֶלָּא בַּיִת, מִנַּיִן לְרַבּוֹת בָּתֵּי בַדִּים וּבָתֵּי מֶרְחֲצָאוֹת וּמִגְדָּלוֹת וְשׁוֹבָכִין וּבוֹרוֹת וְשִׁיחִין וּמְעָרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר בָּעִיר״. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אַף הַשָּׂדוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בַּיִת״, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: נאמר ״בַּיִת״ — אֵין לִי אֶלָּא בַּיִת, מִנַּיִן לְרַבּוֹת בָּתֵּי בַדִּים וּבָתֵּי מֶרְחֲצָאוֹת, וּמִגְדָּלוֹת וְשׁוֹבָכִין, וּבוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת, וַאֲפִילּוּ שָׂדוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר בָּעִיר״.
וְאֶלָּא הָא כְּתִיב ״בַּיִת״! אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב קַטִּינָא: חוֹלְסִית וּמְצוּלָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, וְהָתַנְיָא: חוֹלְסִית וּמְצוּלָה, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כְּבָתִּים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּשָׂדוֹת.
בַּיִת הַבָּנוּי בַּחוֹמָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ כְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ, ״וַתּוֹרִידֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת״. רַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר כִּפְשָׁטֵיהּ דִּקְרָא, וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: ״בַּחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת״ וְלֹא בְּעִיר חוֹמָה.
מַתְנִי׳ עִיר שֶׁגַּגּוֹתֶיהָ חוֹמָתָהּ, וְשֶׁאֵינָהּ מוּקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, אֵינָהּ כְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה. וְאֵלּוּ הֵן בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה: שָׁלֹשׁ חֲצֵרוֹת שֶׁל שְׁנֵי בָתִּים, מוּקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, כְּגוֹן קַצְרָה הַיְּשָׁנָה שֶׁל צִיפּוֹרִי, וְחַקְרָה שֶׁל גּוּשׁ חָלָב, וְיוֹדְפַת הַיְּשָׁנָה, וְגַמְלָא, וּגְדוֹד, וְחָדִיד, וְאוֹנוֹ, וִירוּשָׁלַיִם, וְכֵן כְּיוֹצֵא בָּהֶן.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״חוֹמָה״ — וְלֹא שׁוּר אִיגָּר, ״סָבִיב״ — פְּרָט לִטְבֶרְיָה שִׂימָה חוֹמָתָהּ.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר יוֹסֵי אוֹמֵר: ״אֲשֶׁר לוֹא חוֹמָה״ — אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ עַכְשָׁיו וְהָיָה לוֹ קוֹדֶם לָכֵן.
וְאֵלּוּ הֵן בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה כּוּ׳. תָּנָא: גַּמְלָא בַּגָּלִיל, וּגְדוֹד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְחָדִיד וְאוֹנוֹ וִירוּשָׁלַיִם בִּיהוּדָה. מַאי קָאָמַר?William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
אָמַר אַבָּיֵי: הָכִי קָאָמַר — עַד גַּמְלָא בַּגָּלִיל, עַד גְּדוֹד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְחָדִיד וְאוֹנוֹ וִירוּשָׁלַיִם בִּיהוּדָה.
רָבָא אָמַר: גַּמְלָא בַּגָּלִיל, לְאַפּוֹקֵי גַּמְלָא דִּשְׁאָר אֲרָצוֹת; גְּדוֹד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לְאַפּוֹקֵי גְּדוֹד דִּשְׁאָר אֲרָצוֹת; אִינָךְ דְּלָא אִיכָּא דִּכְוָתַיְיהוּ — לָא אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ.
וִירוּשָׁלַיִם מִי מִיחֲלַט בַּהּ? וְהָתַנְיָא: עֲשָׂרָה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בִּירוּשָׁלַיִם, אֵין הַבַּיִת חָלוּט בָּהּ!
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כִּירוּשָׁלַיִם דְּמוּקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, וְלֹא כִּירוּשָׁלַיִם, דְּאִילּוּ יְרוּשָׁלַיִם אֵין הַבַּיִת חָלוּט בָּהּ, וְאִילּוּ הָכָא הַבַּיִת חָלוּט (בהן) [בָּהּ]. רַב אָשֵׁי אָמַר: לָאו אָמַר רַב יוֹסֵף תְּרֵי קָדֵשׁ הֲווֹ? הָכָא נָמֵי תְּרֵי יְרוּשָׁלַיִם הֲווֹ.
תַּנְיָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: לָמָּה מָנוּ חֲכָמִים אֶת אֵלּוּ, שֶׁכְּשֶׁעָלוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה מָצְאוּ אֵלּוּ וְקִידְּשׁוּם, אֲבָל רִאשׁוֹנוֹת בָּטְלוּ מִשֶּׁבָּטְלָה קְדוּשַּׁת הָאָרֶץ. קָסָבַר: קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ, וְלֹא קִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא.
וּרְמִינְהִי: אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: וְכִי אֵלּוּ בִּלְבַד הָיוּ? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״שִׁשִּׁים עִיר כׇּל חֶבֶל אַרְגּוֹב... כׇּל אֵלֶּה עָרִים בְּצוּרוֹת״! אֶלָּא לָמָּה מָנוּ חֲכָמִים אֶת אֵלּוּ? שֶׁכְּשֶׁעָלוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה מָצְאוּ אֵלּוּ וְקִידְּשׁוּם. קִידְּשׁוּם? הָא אָמְרִינַן דְּלָא צְרִיךְ לְקַדּוֹשִׁינְהוּ! אֶלָּא מְנָאוּם.
וְלֹא אֵלּוּ בִּלְבַד, אֶלָּא כֹּל שֶׁתַּעֲלֶה לְךָ מָסוֹרֶת בְּיָדְךָ מֵאֲבוֹתֶיךָ שֶׁמּוּקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן — כׇּל מִצְוֹת הַלָּלוּ נוֹהֲגוֹת בָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁקְּדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְקִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא!
אִיבָּעֵית אֵימָא: תְּרֵי תַּנָּאֵי וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: חַד מִינַּיְיהוּ רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר יוֹסֵי אַמְרַהּ, דְּתַנְיָא: רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר יוֹסֵי אוֹמֵר: ״אֲשֶׁר לוֹא חוֹמָה״ — אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ עַכְשָׁיו וְהָיָה לוֹ קוֹדֶם לָכֵן.
מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר: קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְלֹא קִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא? דִּכְתִיב: ״וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סוּכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסּוּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳ וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד״. אֶפְשָׁר בָּא דָּוִד וְלֹא עָשׂוּ סוּכּוֹת עַד שֶׁבָּא עֶזְרָא?
אֶלָּא מַקִּישׁ בִּיאָתָם בִּימֵי עֶזְרָא לְבִיאָתָם בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ, מָה בִּיאָתָם בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ מָנוּ שְׁמִיטִּין וְיוֹבְלוֹת וְקִדְּשׁוּ עָרֵי חוֹמָה, אַף בִּיאָתָן בִּימֵי עֶזְרָא מָנוּ שְׁמִיטִּין וְיוֹבְלוֹת וְקִדְּשׁוּ עָרֵי חוֹמָה.
וְאוֹמֵר: ״וֶהֱבִיאֲךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבוֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ״, מַקִּישׁ יְרוּשָּׁתְךָ לִירוּשַּׁת אֲבוֹתֶיךָ — מָה יְרוּשַּׁת אֲבוֹתֶיךָ בְּחִידּוּשׁ כׇּל דְּבָרִים הַלָּלוּ, אַף יְרוּשָּׁתְךָ בְּחִידּוּשׁ כׇּל דְּבָרִים הַלָּלוּ.
וְאִידַּךְ? דִּבְעוֹ רַחֲמֵי עַל יֵצֶר דַּעֲבוֹדָה זָרָה, וּבַטְּלֵיהּ, וְאַגֵּין זְכוּתָא עֲלַיְיהוּ כִּי סוּכָּה.
וְהַיְינוּ דְּקָא קָפֵיד קְרָא עִילָּוֵיהּ דִּיהוֹשֻׁעַ, דִּבְכֹל דּוּכְתָּא כְּתִיב ״יְהוֹשֻׁעַ״, וְהָכָא כְּתִיב ״יֵשׁוּעַ״. בִּשְׁלָמָא מֹשֶׁה לָא בְּעָא רַחֲמֵי, דְּלָא הֲוָה זְכוּתָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא יְהוֹשֻׁעַ דַּהֲוָה לֵיהּ זְכוּתָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַמַּאי לָא לִיבְעֵי רַחֲמֵי?
וְהָא כְתִיב: ״אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבוֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ״! הָכִי קָאָמַר: כֵּיוָן דְּיָרְשׁוּ אֲבוֹתֶיךָ — יָרַשְׁתָּ אַתְּ.
וּמִי מָנוּ שְׁמִיטִּין וְיוֹבְלוֹת? הַשְׁתָּא מִשֶּׁגָּלוּ שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְשֵׁבֶט גָּד וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בָּטְלוּ יוֹבְלוֹת, עֶזְרָא דִּכְתִיב בֵּיהּ ״כׇּל הַקָּהָל כְּאֶחָד אַרְבַּע רִבּוֹא אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים״ הֲוָה מָנֵי?
דְּתַנְיָא: מִשֶּׁגָּלוּ שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְשֵׁבֶט גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה בָּטְלוּ יוֹבְלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכׇל יֹשְׁבֶיהָ״, בִּזְמַן שֶׁכֹּל יוֹשְׁבֶיהָ עָלֶיהָ, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁגָּלוּ מִקְצָתָן.
יָכוֹל הָיוּ עָלֶיהָ וְהֵן מְעוֹרָבִין, שֵׁבֶט בִּנְיָמִין בִּיהוּדָה וְשֵׁבֶט יְהוּדָה בְּבִנְיָמִין, יְהֵא יוֹבֵל נוֹהֵג? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לְכׇל יֹשְׁבֶיהָ״ — בִּזְמַן שֶׁיּוֹשְׁבֶיהָ כְּתִיקּוּנָן, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהֵן מְעוֹרָבִין!
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מָנוּ יוֹבְלוֹת לְקַדֵּשׁ שְׁמִיטִּין.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.