← The libraryספריית השיעורים ←
Source sheetדף מקורות
Arakhin 2ערכין דף 2 19 November 2026ט׳ כסלו תשפ״ז
Daily studyלימוד יומי

Arakhin 2 — Everyone values and is valuedהכל מעריכין ונערכין

From the opening Mishna on valuations to the many “all are obligated” teachingsמן המשנה הפותחת בערכין ועד ריבוי "הכל חייבין"

2 min read1 דקות קריאה · 2 sources2 מקורות · Open to all learnersלכל לומד ולומדת
Yeshaya Yitzhari Talmid Chacham
Rabbi portraitדיוקן רבYeshaya Yitzhari Talmid Chacham
The guiding questionהשאלה המנחה

Who can pledge a valuation, who can be valued, and what does the word “all” come to include?

מי יכול להעריך, מי יכול להיערך, ומה באה המילה "הכל" לרבות?

The opening Mishnaהמשנה הפותחת

All may pledge a valuation and be valued, vow and be vowed: kohanim, levites and Israelites, women and slaves. A tumtum and an androgynos may vow, be vowed and pledge, but are not valued, for only a definite male or female is valued. A deaf-mute, an insane person and a minor may be vowed and valued, but may not vow or pledge, for they lack understanding. Later authorities discuss when a woman or a slave actually pays.

הכל מעריכין ונערכין, נודרין ונידרין: כהנים, לוים וישראלים, נשים ועבדים. טומטום ואנדרוגינוס נודרין ונידרין ומעריכין, אבל לא נערכין, שאינו נערך אלא זכר ודאי ונקבה ודאית. חרש, שוטה וקטן נידרין ונערכין, אבל לא נודרין ולא מעריכין, מפני שאין בהם דעת. פוסקים מאוחרים דנים מתי אשה ועבד משלמים בפועל.

What “all” includesמה מרבה "הכל"

“All may pledge” includes a child near maturity whose vows are examined; “all are valued” includes one who is disfigured or afflicted with boils, lest one think that only one with market worth is valued, but “persons” means any person. “Are vowed” is explained as including one less than a month old, which the Mishna states and then explains.

"הכל מעריכין" מרבה מופלא סמוך לאיש; "נערכין" מרבה מנוול ומוכה שחין, שלא תאמר שכל שאינו בדמים אינו בערכין, אלא "נפשת" כל דהו. "נידרין" מתבאר כמרבה פחות מבן חודש, והמשנה שונה ואחר כך מפרשת.

The heir: leaning and exchangeהיורש: סמיכה ותמורה

“All lean” and “all exchange” include an heir, against Rabbi Yehuda. Rabbi Yehuda learns from “his offering,” not his father’s, that an heir does not lean, and compares the beginning of consecration to its end; the Rabbis learn from “and if he shall exchange” that an heir exchanges, and compare the end to the beginning. Each side explains how it uses the other’s verses.

"הכל סומכין" ו"הכל ממירין" מרבים יורש, ודלא כרבי יהודה. רבי יהודה לומד מ"קרבנו" ולא קרבן אביו שיורש אינו סומך, ויליף תחילת הקדש מסוף הקדש; רבנן לומדים מ"המר ימיר" לרבות את היורש, ויליפי סוף הקדש מתחילת הקדש. כל צד מסביר כיצד הוא דורש את פסוקי חברו.

Children and mitzvotקטנים ומצוות

“All are obligated in sukka” includes a child who no longer needs his mother; in lulav, a child who knows how to shake; in tzitzit, one who knows how to wrap himself; in tefillin, one who knows how to guard them, for whom his father buys tefillin. Later authorities discuss a father’s duty to buy these items for his son.

"הכל חייבין בסוכה" מרבה קטן שאינו צריך לאמו; בלולב, קטן היודע לנענע; בציצית, קטן היודע להתעטף; בתפילין, קטן היודע לשמור תפילין, שאביו לוקח לו תפילין. פוסקים מאוחרים דנים בחובת האב לקנות לבנו חפצים אלה.

Appearing in the Templeהראייה

“All are obligated to appear” includes one who is half slave and half free; according to Ravina, who exempts him, it includes one lame on the first day and healed on the second, or one blind in one eye, unlike Yoḥanan ben Dahavai. Alternatively the half-slave is included after the later Mishna, when Beit Hillel accepted Beit Shammai that the master is compelled to free him for the sake of the world’s settlement.

"הכל חייבין בראייה" מרבה מי שחציו עבד וחציו בן חורין; ולרבינא, הפוטרו, מרבה חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני, או סומא באחת מעיניו, דלא כיוחנן בן דהבאי. ואיבעית אימא חצי עבד מתרבה במשנה אחרונה, כשחזרו בית הלל להורות כבית שמאי שכופין את רבו לשחררו מפני תיקון העולם.

“All are obligated in shofar” includes a child who has reached training, and the next daf continues with the Megilla.

"הכל חייבין בתקיעת שופר" מרבה קטן שהגיע לחינוך, והדף הבא ממשיך במקרא מגילה.

For the study tableלשולחן הלימוד

Keep the conversation goingממשיכים לשאול

  1. Why are a tumtum and androgynos excluded only from being valued?מדוע טומטום ואנדרוגינוס ממועטים רק מן הנערכין?
  2. What does “persons” of any kind teach about the value of every person?מה מלמד "נפשות" כל דהו על ערכו של כל אדם?
  3. How do the Rabbis and Rabbi Yehuda each compare the beginning and end of consecration?כיצד רבנן ורבי יהודה משווים כל אחד בין תחילת הקדש לסופו?
  4. What does “for the sake of the world’s settlement” teach about the half-slave?מה מלמד "מפני תיקון העולם" על מי שחציו עבד?
Return to the textחוזרים למקור

The source sheetדף המקורות

01

Arakhin 2aערכין ב׳ א

Open source ↗פתיחת המקור ↗
מַתְנִי׳ הַכֹּל מַעֲרִיכִין, וְנֶעֱרָכִין, נוֹדְרִין וְנִידָּרִין — כֹּהֲנִים, לֹוִים וְיִשְׂרְאֵלִים, נָשִׁים וַעֲבָדִים. טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, נוֹדְרִין וְנִידָּרִין וּמַעֲרִיכִין, אֲבָל לֹא נֶעֱרָכִין, שֶׁאֵינוֹ נֶעֱרָךְ אֶלָּא הַזָּכָר וַדַּאי וּנְקֵבָה וַדָּאִית. חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן נִידָּרִין וְנֶעֱרָכִין, אֲבָל לֹא נוֹדְרִין וְלֹא מַעֲרִיכִין, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶם דַּעַת. גְּמָ׳ ״הַכֹּל מַעֲרִיכִין״ — לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי מוּפְלָא סָמוּךְ לְאִישׁ. ״נֶעֱרָכִין״ — לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי מְנוָּּול וּמוּכֵּה שְׁחִין. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: ״נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ״ כְּתִיב, כֹּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּדָמִים — יֶשְׁנוֹ בַּעֲרָכִין, וְכֹל שֶׁאֵינוֹ בְּדָמִים — אֵינוֹ בַּעֲרָכִין. קָא מַשְׁמַע לַן ״נְפָשֹׁת״, כָּל דְּהוּ. ״נוֹדְרִין״ — לְאֵתוֹיֵי מַאי? נִידָּרִין אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ. ״נִידָּרִין״ — לְאֵתוֹיֵי מַאי? אִי לְאֵתוֹיֵי טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס — בְּהֶדְיָא קָתָנֵי לְהוּ! וְאִי לְאֵתוֹיֵי חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן — בְּהֶדְיָא קָתָנֵי לְהוּ! אִי לְאֵתוֹיֵי פָּחוֹת מִבֶּן חוֹדֶשׁ, בְּהֶדְיָא קָתָנֵי לְהוּ! וְאִי לְאֵתוֹיֵי נָכְרִי, בְּהֶדְיָא קָתָנֵי לְהוּ! לְעוֹלָם לְאֵתוֹיֵי פָּחוֹת מִבֶּן חוֹדֶשׁ, וְתָנֵי וַהֲדַר מְפָרֵשׁ. ״הַכֹּל סוֹמְכִין״ — לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי יוֹרֵשׁ, וּדְלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה. ״הַכֹּל מְמִירִין״ — לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי יוֹרֵשׁ, וּדְלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה. דְּתַנְיָא: יוֹרֵשׁ סוֹמֵךְ, יוֹרֵשׁ מֵימֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יוֹרֵשׁ אֵינוֹ סוֹמֵךְ, יוֹרֵשׁ אֵינוֹ מֵימֵר. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה? ״קׇרְבָּנוֹ״ וְלֹא קׇרְבַּן אָבִיו, וְיָלֵיף תְּחִלַּת הֶקְדֵּשׁ מִסּוֹף הֶקְדֵּשׁ — מָה סוֹף הֶקְדֵּשׁ יוֹרֵשׁ אֵינוֹ סוֹמֵךְ, אַף תְּחִלַּת הֶקְדֵּשׁ יוֹרֵשׁ אֵינוֹ מֵימֵר. וְרַבָּנַן, הָמֵר יָמִיר — לְרַבּוֹת אֶת הַיּוֹרֵשׁ, וְיָלְפִינַן סוֹף הֶקְדֵּשׁ מִתְּחִלַּת הֶקְדֵּשׁ: מָה תְּחִלַּת הֶקְדֵּשׁ — יוֹרֵשׁ מֵימֵר, אַף סוֹף הֶקְדֵּשׁ — יוֹרֵשׁ סוֹמֵךְ. וְרַבָּנַן, הַאי ״קׇרְבָּנוֹ״ מַאי עָבְדִי לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ: ״קׇרְבָּנוֹ״ — וְלֹא קׇרְבַּן גּוֹי, ״קׇרְבָּנוֹ״ — וְלֹא קׇרְבַּן חֲבֵירוֹ, ״קׇרְבָּנוֹ״ — לְרַבּוֹת כׇּל בַּעֲלֵי חוֹבְרִין לִסְמִיכָה. וְרַבִּי יְהוּדָה, לְרַבּוֹת כׇּל בַּעֲלֵי חוֹבְרִין לִסְמִיכָה לֵית לֵיהּ, וְאִי נָמֵי אִית לֵיהּ,

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.

02

Arakhin 2bערכין ב׳ ב

Open source ↗פתיחת המקור ↗
גּוֹי וַחֲבֵירוֹ מֵחַד קְרָא נָפְקִי, אִיַּיתַּרִי לְהוּ תְּרֵי: חַד ״קׇרְבָּנוֹ״ וְלֹא קׇרְבַּן אָבִיו, וְאִידָּךְ לְרַבּוֹת כׇּל בַּעֲלֵי חוֹבְרִין לִסְמִיכָה. וְרַבִּי יְהוּדָה, הַאי ״הָמֵר יָמִיר״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְרַבּוֹת אֶת הָאִשָּׁה, דְּתַנְיָא: לְפִי שֶׁכׇּל הָעִנְיָן אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּלְשׁוֹן זָכָר, מַה סּוֹפֵינוּ לְרַבּוֹת אֶת הָאִשָּׁה? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְאִם הָמֵר יָמִיר״. וְרַבָּנַן? מִ״וְּאִם״, וְרַבִּי יְהוּדָה ״וְאִם״ לָא דָּרֵישׁ. ״הַכֹּל חַיָּיבִין בְּסוּכָּה״ — לְאֵיתוֹיֵי מַאי? לְאֵיתוֹיֵי קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ, דִּתְנַן: קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ חַיָּיב בְּסוּכָּה. ״הַכֹּל חַיָּיבִין בְּלוּלָב״ — לְאֵיתוֹיֵי מַאי? לְאֵיתוֹיֵי קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְנַעְנֵעַ, דִּתְנַן: קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְנַעְנֵעַ חַיָּיב בְּלוּלָב. ״הַכֹּל חַיָּיבִין בְּצִיצִית״ — לְאֵיתוֹיֵי מַאי? לְאֵיתוֹיֵי קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְהִתְעַטֵּף, דְּתַנְיָא: קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְהִתְעַטֵּף — חַיָּיב בְּצִיצִית. ״הַכֹּל חַיָּיבִין בִּתְפִילִּין״ — לְאֵיתוֹיֵי מַאי? לְאֵיתוֹיֵי קָטָן הַיּוֹדֵעַ לִשְׁמוֹר תְּפִלִּין, דְּתַנְיָא: קָטָן הַיּוֹדֵעַ לִשְׁמוֹר תְּפִלִּין — אָבִיו לוֹקֵחַ לוֹ תְּפִלִּין. ״הַכֹּל חַיָּיבִין בִּרְאִיָּיה״ — לְאֵיתוֹיֵי מַאי? לְאֵיתוֹיֵי מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. וּלְרָבִינָא דְּאָמַר: מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה, לְאֵיתוֹיֵי חִיגֵּר בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְנִתְפַּשֵּׁט בְּיוֹם שֵׁנִי. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר: כּוּלָּן תַּשְׁלוּמִין זֶה לָזֶה, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: כּוּלָּן תַּשְׁלוּמִין לָרִאשׁוֹן — לְאֵיתוֹיֵי מַאי? לְאֵיתוֹיֵי סוּמָא בְּאַחַת מֵעֵינָיו, וּדְלָא כִּי הַאי תַּנָּא. דְּתַנְיָא, יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה: סוּמָא בְּאַחַת מֵעֵינָיו פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִרְאֶה״ ״יֵרָאֶה״, כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִרְאוֹת כָּךְ בָּא לֵירָאוֹת, מַה לִּרְאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו — אַף לֵירָאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם לְאֵיתוֹיֵי מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין, וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ דְּרָבִינָא — לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה, כָּאן בְּמִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה. דִּתְנַן: מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין, עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד, וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד, דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי: תִּיקַּנְתֶּם אֶת רַבּוֹ, וְאֶת עַצְמוֹ לֹא תִּיקַּנְתֶּם? לִישָּׂא שִׁפְחָה אֵינוֹ יָכוֹל, בַּת חוֹרִין אֵינוֹ יָכוֹל, יִבָּטֵל? וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ״! אֶלָּא, מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם, כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין, וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל חֲצִי דָּמָיו, וְחָזְרוּ בֵּית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. ״הַכֹּל חַיָּיבִין בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר״ — לְאֵיתוֹיֵי מַאי? לְאֵיתוֹיֵי קָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְחִינּוּךְ, דִּתְנַן: אֵין מְעַכְּבִין אֶת הַקָּטָן מִלִּתְקוֹעַ בְּיוֹם טוֹב. ״הַכֹּל חַיָּיבִין בְּמִקְרָא מְגִילָּה״, ״הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִקְרוֹת אֶת הַמְּגִילָּה״ — לְאֵיתוֹיֵי

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.