Whose means determine the payment of a valuation or an offering, and what happens when a person’s wealth changes?
לפי השגת ידו של מי נקבע תשלום הערך או הקרבן, ומה קורה כשמצבו של אדם משתנה?
Standing in judgmentהעמידה בדין
In the West they say one who passes forty days without suffering, punishment awaits him. Rabbi Eliezer the Great says if God came in judgment with Avraham, Yitzḥak and Yaakov, they could not stand before His rebuke.
במערבא אמרי שכל שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורין, פורענות מזדמנת לו. רבי אליעזר הגדול אומר: אלמלא בא הקדוש ברוך הוא עם אברהם, יצחק ויעקב בדין, אין יכולין לעמוד מפני תוכחה.
Leader and generationפרנס ודור
Rabbi Yehuda Nesia and the Rabbis dispute whether the generation follows its leader or the leader his generation. Not in goodness, since Tzidkiyahu was good and his generation not, and Yehoyakim the reverse; God wished to return the world to chaos for each, until He looked at the other. Rather, in harshness and gentleness. Later authorities discuss the responsibility of leaders.
רבי יהודה נשיאה ורבנן נחלקים אם דור לפי פרנס או פרנס לפי דורו. לא לענין מעליותא, שהרי צדקיהו היה מעלי ודורו לא, ויהויקים להפך; הקדוש ברוך הוא ביקש להחזיר את העולם לתוהו ובהו בשביל כל אחד מהם, עד שנסתכל בשני. אלא לענין תוקפא וניחותא. פוסקים מאוחרים דנים באחריות המנהיגים.
The fourth chapterהפרק הרביעי
The Mishna: means are by the one who pledges, years by the one valued, and the valuation at the time of valuation. A poor man who valued a rich one gives a poor man’s valuation; a rich man who valued a poor one gives a rich man’s. But in offerings, if he said “the offering of this metzora is upon me,” a poor metzora brings a poor offering and a rich one a rich offering. Rebbi says the same holds in valuations when a poor man said “what he said is upon me.”
המשנה: השג יד בנודר, והשנים בנידר, והערכין בנערך, והערך בזמן הערך. עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני, ועשיר שהעריך את העני נותן ערך עשיר. אבל בקרבנות אינו כן: האומר "קרבנו של מצורע זה עלי", היה מצורע עני מביא קרבן עני, ועשיר מביא קרבן עשיר. רבי אומר אף בערכין כן, כשעני אמר "מה שאמר זה עלי".
The metzora’s offeringקרבן המצורע
“If he is poor” teaches that a poor metzora brings a poor offering even if the one who vowed is rich; Rabbi Yitzḥak says when the vower is also poor, and Rav Adda bar Ahava includes the vower in “his means do not suffice.” The verse excludes a rich metzora with a poor vower; for Rebbi it excludes a poor metzora with a rich vower.
"ואם דל הוא" מלמד שמצורע עני מביא קרבן עני אף על פי שמדירו עשיר; רבי יצחק אומר כשהיה מדירו עני, ורב אדא בר אהבה מרבה את הנודר מ"ואין ידו משגת". הפסוק ממעט מצורע עשיר ומדירו עני; לרבי ממעט מצורע עני ומדירו עשיר.
Poor and richעני ועשיר
The Mishna: if he was poor and became rich, or rich and became poor, he gives a rich man’s valuation; Rabbi Yehuda says even if poor, then rich, then poor again, he gives a rich man’s, since “if he is too poor” means poor from start to end. But in offerings, even if his father died and left him a fortune, the Temple has no claim.
המשנה: היה עני והעשיר, או עשיר והעני, נותן ערך עשיר; רבי יהודה אומר אפילו עני והעשיר וחזר והעני נותן ערך עשיר, ש"ואם מך הוא" עד שיהא במכותו מתחילתו ועד סופו. אבל בקרבנות אינו כן: אפילו מת אביו והניח לו ריבוא, אין להקדש בו כלום.
The Gemara compares the metzora, where Rabbi Shimon follows the sin offering, Rabbi Yehuda the guilt offering and Rabbi Eliezer ben Yaakov the birds, all from “whose means do not suffice in his purification.” It then compares a witness who became a son-in-law, continuing on the next daf.
הגמרא משווה למצורע, שרבי שמעון הולך אחר חטאת, רבי יהודה אחר אשם ורבי אליעזר בן יעקב אחר ציפרים, ושלשתם דורשים "אשר לא תשיג ידו בטהרתו". אחר כך היא משווה לעד שנעשה חתן, ומשיכה בדף הבא.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why might even the patriarchs be unable to stand in judgment?מדוע אפילו האבות לא היו יכולים לעמוד בדין?
- In what sense does a generation follow its leader?באיזה מובן הדור הולך אחר הפרנס?
- Why does a valuation follow the one who pledges?מדוע הערך הולך אחר הנודר?
- Why does Rabbi Yehuda require poverty from start to end?מדוע רבי יהודה מחייב עניות מתחילה ועד סוף?
The source sheetדף המקורות
פּוּרְעָנוּת מִזְדַּמֶּנֶת לוֹ.
תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: אִלְמָלֵא בָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב בְּדִין, אֵין יְכוֹלִין לַעֲמוֹד מִפְּנֵי תּוֹכֵחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ וְאִשָּׁפְטָה אִתְּכֶם לִפְנֵי ה׳ אֵת כׇּל צִדְקוֹת ה׳ אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם וְאֶת אֲבוֹתֵיכֶם״.
״זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה״, פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה וְרַבָּנַן, חַד אָמַר: דּוֹר לְפִי פַּרְנָס, וְחַד אָמַר: פַּרְנָס לְפִי דוֹרוֹ.
לְמַאי הִלְכְתָא? אִילֵּימָא לִמְעַלְּיוּתָא, דְּמָר סָבַר: אִי מְעַלֵּי דָּרָא מְעַלֵּי פַּרְנָס, וּמָר סָבַר: אִי מְעַלֵּי פַּרְנָס מְעַלֵּי דָּרָא — הָא אִיכָּא צִדְקִיָּה, דַּהֲוָה מְעַלֵּי וְדָרֵיהּ לָא הֲוָה מְעַלֵּי, וְהָא יְהוֹיָקִים, דְּלָא הֲוָה מְעַלֵּי וְדָרֵיהּ הֲוָה מְעַלֵּי!
דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: מַאי דִּכְתִיב ״בְּרֵאשִׁית מַמְלְכוּת יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה״?
בִּיקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִיר אֶת הָעוֹלָם לְתוֹהוּ וָבֹהוּ בִּשְׁבִיל יְהוֹיָקִים, כֵּיוָן שֶׁנִּסְתַּכֵּל בְּדוֹרוֹ נִתְיַישְּׁבָה דַּעְתּוֹ. בִּיקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחְזִיר אֶת הָעוֹלָם לְתוֹהוּ וָבֹהוּ מִפְּנֵי דּוֹרוֹ שֶׁל צִדְקִיָּהוּ, כֵּיוָן שֶׁנִּסְתַּכֵּל בְּצִדְקִיָּהוּ נִתְיַישְּׁבָה דַּעְתּוֹ.
אֶלָּא לְעִנְיַן תּוּקְפָּא וְנִיחוּתָא קָאָמְרִינַן.
הֲדַרַן עֲלָךְ יֵשׁ בַּעֲרָכִין.
מַתְנִי׳ הֶשֵּׂג יָד בַּנּוֹדֵר, וְהַשָּׁנִים בַּנִּידָּר, וְהָעֲרָכִין בַּנֶּעֱרָךְ, וְהָעֵרֶךְ בִּזְמַן הָעֵרֶךְ.
הֶשֵּׂג יָד בַּנּוֹדֵר, כֵּיצַד? עָנִי שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הֶעָשִׁיר — נוֹתֵן עֵרֶךְ עָנִי, וְעָשִׁיר שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הֶעָנִי — נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר.
אֲבָל בַּקׇּרְבָּנוֹת אֵינוֹ כֵּן, הֲרֵי שֶׁאָמַר: ״קׇרְבָּנוֹ שֶׁל מְצוֹרָע זֶה עָלַי״, הָיָה מְצוֹרָע עָנִי — מֵבִיא קׇרְבַּן עָנִי, עָשִׁיר — מֵבִיא קׇרְבַּן עָשִׁיר.
רַבִּי אוֹמֵר, אוֹמֵר אֲנִי: אַף בָּעֲרָכִין כֵּן, וְכִי מִפְּנֵי מָה עָנִי שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הֶעָשִׁיר נוֹתֵן עֵרֶךְ עָנִי, שֶׁאֵין הֶעָשִׁיר חַיָּיב כְּלוּם. אֲבָל עָשִׁיר שֶׁאָמַר: ״עֶרְכִּי עָלַי״, וְשָׁמַע עָנִי וְאָמַר: ״מַה שֶּׁאָמַר זֶה עָלַי״ — נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר.
גְּמָ׳ הֶשֵּׂג יָד בַּמַּעֲרִיךְ הוּא! כְּדִכְתִיב: ״אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנּוֹדֵר יַעֲרִיכֶנּוּ הַכֹּהֵן״.
הַשָּׁנִים בַּנִּידָּר? בַּנֶּעֱרָךְ הוּא! אַיְּידֵי דְּאָמַר ״הֶשֵּׂג יָד בַּנּוֹדֵר״, אָמַר נָמֵי ״הַשָּׁנִים בַּנִּידָּר״.
הֶשֵּׂג יָד בַּנּוֹדֵר, כֵּיצַד? עָנִי שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הֶעָשִׁיר נוֹתֵן עֵרֶךְ עָנִי. מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא: ״אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנֹּדֵר״ — בְּנוֹדֵר תְּלָה רַחֲמָנָא.
אֲבָל בַּקׇּרְבָּנוֹת אֵינוֹ כֵּן, הֲרֵי שֶׁאָמַר: ״קׇרְבָּנוֹ שֶׁל מְצוֹרָע זֶה עָלַי׳״, הָיָה מְצוֹרָע עָנִי מֵבִיא קׇרְבַּן עָנִי, וְאַף עַל גַּב דְּמַדִּירוֹ עָשִׁיר? וְאִם דַּל הוּא אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא דַּל הוּא.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כְּשֶׁהָיָה מַדִּירוֹ עָנִי, וְדִלְמָא עֲלֵיהּ דִּידֵיהּ חָס רַחֲמָנָא, אַמַּדִּירוֹ לָא, דְּהָכְתִיב: ״הוּא״.
אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: ״וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת״ לְרַבּוֹת אֶת הַנּוֹדֵר.
אֲבָל מַדִּירוֹ עָשִׁיר, הָכִי נָמֵי דְּמַיְיתֵי בַּעֲשִׁירוּת?
אִם כֵּן, מַאי ״אֲבָל בַּקׇּרְבָּנוֹת אֵינוֹ כֵּן״?William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
חֲדָא אַמְּצוֹרָע עָנִי וּמַדִּירוֹ עָנִי, וַחֲדָא לְמַעוֹטֵי מְצוֹרָע עָשִׁיר וּמַדִּירוֹ עָנִי.
סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְאִיתְרַבּוֹ, אִיתְרַבּוֹ, קָא מַשְׁמַע לַן.
לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּעֲרָכִין, עָנִי שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הֶעָשִׁיר נוֹתֵן עֵרֶךְ עָנִי, יָכוֹל אַף זֶה כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר ״אִם דַּל הוּא״.
וּלְרַבִּי, דְּאָמַר: ״אוֹמֵר אֲנִי אַף בַּעֲרָכִין כֵּן״ — אַלְמָא אָמַר: בָּתַר חִיּוּבָא דְּגַבְרָא אָזְלִינַן, וְהָא לָא צְרִיכָא קְרָא לְמַעוֹטֵי הוּא, לְמַעוֹטֵי מַאי?
לְמַעוֹטֵי מְצוֹרָע עָנִי וּמַדִּירוֹ עָשִׁיר, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְאָמַר רַבִּי: ״בָּתַר חִיּוּבָא דְּגַבְרָא אָזְלִינַן״, קָא מַשְׁמַע לַן.
מַתְנִי׳ הָיָה עָנִי וְהֶעֱשִׁיר, עָשִׁיר וְהֶעֱנִי — נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עָנִי וְהֶעֱשִׁיר וְחָזַר וְהֶעֱנִי — נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר.
אֲבָל בַּקׇּרְבָּנוֹת אֵינוֹ כֵּן, אֲפִילּוּ מֵת אָבִיו וְהִנִּיחַ לוֹ רִיבּוֹא, אוֹ סְפִינָתוֹ בַּיָּם וּבָאָה לוֹ בְּרִבּוֹאוֹת — אֵין לַהֶקְדֵּשׁ בָּהּ כְּלוּם.
גְּמָ׳ עָנִי וְהֶעֱשִׁיר — ״אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנֹּדֵר״. עָשִׁיר וְהֶעֱנִי — ״עַל פִּי אֲשֶׁר תַּשִּׂיג״.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִילּוּ עָנִי וְהֶעֱשִׁיר וְחָזַר וְהֶעֱנִי — נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה? אָמַר קְרָא: ״וְאִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ״ — עַד שֶׁיְּהֵא בְּמָכוּתוֹ מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ.
אֶלָּא מֵעַתָּה, וְאִם ״דַּל הוּא״, הָכִי נָמֵי עַד שֶׁיְּהֵא בְּדַלּוּתוֹ מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ!
וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי, וְהָתְנַן: מְצוֹרָע שֶׁהֵבִיא קׇרְבְּנוֹתָיו עָנִי וְהֶעֱשִׁיר, עָשִׁיר וְהֶעֱנִי — הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר חַטָּאת, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר אָשָׁם, וְתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר צִפֳּרִים!
הָא אִתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: וּשְׁלׇשְׁתָּן מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ, ״אֲשֶׁר לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ בְּטׇהֳרָתוֹ״. רַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר: דָּבָר הַמְכַפֵּר, מַאי נִיהוּ — חַטָּאת.
וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: דָּבָר הַמַּכְשִׁיר, וּמַאי נִיהוּ — אָשָׁם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב סָבַר: הַגּוֹרֵם לוֹ טׇהֳרָה, וּמַאי נִיהוּ — צִיפֳּרִים.
וְאֶלָּא ״הוּא״ לְמָה לִי? לְרַבִּי — כִּדְאִית לֵיהּ, וּלְרַבָּנַן — כִּדְאִית לְהוּ.
אֶלָּא מֵעַתָּה, ״וְהוּא עַד״, עַד שֶׁיְּהֵא כָּשֵׁר מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ!
וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי, וְהָא תַּנְיָא: הָיָה יוֹדֵעַ לוֹ בְּעֵדוּת עַד שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה חֲתָנוֹ, וְנַעֲשָׂה חֲתָנוֹ, פִּקֵּחַ וְנִתְחָרֵשׁ, פָּתוּחַ וְנִסְתַּמֵּא, שָׁפוּי וְנִשְׁתַּטָּה — הֲרֵי זֶה פָּסוּל. אֲבָל הָיָה יוֹדֵעַ לוֹ עֵדוּת עַד שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה חֲתָנוֹ, וְנַעֲשָׂה חֲתָנוֹ,William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.