Why is one who speaks harm judged more severely than one who acts, and what is the remedy for evil speech?
מדוע האומר בפיו חמור מן העושה מעשה, ומה תקנתו של המספר לשון הרע?
Shame and depreciationבושת ופגם
Rav Zeira’s further suggestion is rejected by Abaye, who learns from “because he afflicted her” that there is shame and depreciation; Rava learns it from “the man shall give fifty,” which covers only the act itself.
הצעתו הנוספת של רב זעירא נדחית על ידי אביי, הלומד מ"תחת אשר ענה" שיש בושת ופגם; רבא לומד זאת מ"ונתן האיש השוכב עמה חמשים", שהם הנאת שכיבה בלבד.
The slandererמוציא שם רע
The Mishna: one who slandered a woman of the highest or lowest standing pays a hundred sela’im; thus one who speaks is more severe than one who acts, for the decree on our ancestors in the wilderness was sealed only for evil speech. Rava learns from “because he brought out an evil name” that the penalty is for the slander, and Reish Lakish from “they tried Me these ten times.”
המשנה: המוציא שם רע על גדולה שבכהונה ועל קטנה שבישראל נותן מאה סלע; נמצא האומר בפיו חמור מן העושה מעשה, שלא נתחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע. רבא לומד מ"כי הוציא שם רע" שהעונש על השם הרע, וריש לקיש מ"וינסו אותי זה עשר פעמים".
The spiesהמרגלים
Rabbi Elazar ben Perata says: if one who slandered wood and stones was punished so, how much more one who slanders his fellow. Though the spies said something worse, that even the Master cannot remove His vessels, Reish Lakish learns from “the men who brought out an evil report of the land died” that it was for the slander. Later authorities discuss the definition of evil speech.
רבי אלעזר בן פרטא אומר: מה המוציא שם רע על עצים ואבנים כך, המוציא שם רע על חבירו על אחת כמה וכמה. אף שהמרגלים אמרו דבר גדול יותר, שכביכול בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם, ריש לקיש לומד מ"וימותו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה" שהיה זה על הדיבה. פוסקים מאוחרים דנים בהגדרת לשון הרע.
The ten trialsעשרה נסיונות
Rabbi Yehuda lists ten trials: two at the sea, going down and coming up, when they feared the Egyptians had come up too and the sea was told to cast them out; two over water at Mara and Refidim; two with the manna; two with the quail; one with the calf; and one in the wilderness of Paran.
רבי יהודה מונה עשרה נסיונות: שניים בים, בירידה ובעלייה, כשחששו שמצרים עולים מצד אחר, והשר של ים נצטווה לפלוט אותם; שניים במים, במרה וברפידים; שניים במן; שניים בשליו; אחד בעגל; ואחד במדבר פארן.
The tongueהלשון
God told the tongue: all limbs stand upright and you lie down, all are outside and you inside, and I surrounded you with two walls, of bone and flesh. Evil speech is like denying God, brings plagues, is the law of the metzora, grows sins up to heaven, and God says He and the slanderer cannot dwell in one world. Rabbi Ḥama says a scholar should study Torah and an unlearned person humble himself; Rabbi Aḥa says this prevents it.
הקדוש ברוך הוא אמר ללשון: כל אבריו של אדם זקופים ואתה מוטל, כל אבריו מבחוץ ואתה מבפנים, והקפתי לך שתי חומות, של עצם ושל בשר. לשון הרע כאילו כפר בעיקר, מביא נגעים, היא תורת המצורע, מגדיל עוונות עד לשמים, והקדוש ברוך הוא אומר אין אני והוא יכולין לדור בעולם. רבי חמא אומר שתלמיד חכם יעסוק בתורה ועם הארץ ישפיל דעתו; רבי אחא אומר שזו תקנה שלא יבוא לידי לשון הרע.
The tongue that kills threeלשון תליתאי
In the West they say evil speech kills three: the speaker, the listener and the one spoken of. The tongue kills like an arrow, from afar. Rava defines evil speech as saying “where is there fire but in so-and-so’s house”; Rabba says what is said in a person’s presence is not evil speech, as Rabbi Yose never said something he would retract, continuing on the next daf.
במערבא אמרי: לשון תליתאי קטיל תליתאי, הורג למספרו ולמקבלו ולאומרו. הלשון ממיתה כחץ, מרחוק. רבא מגדיר לשון הרע כגון "היכא משתכח נורא אלא בי פלניא"; רבה אומר שכל מילתא דמיתאמרא באפי מרה לית בה משום לישנא בישא, כרבי יוסי שמימיו לא אמר דבר וחזר לאחוריו, והדבר נמשך בדף הבא.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why is speech judged more severely than action?מדוע הדיבור נידון בחומרה רבה יותר מן המעשה?
- What do the “two walls” around the tongue teach?מה מלמדות "שתי החומות" סביב הלשון?
- How can evil speech harm the listener too?כיצד לשון הרע מזיקה גם למקבל?
- Why might humility be a remedy for evil speech?מדוע ענווה עשויה להיות תקנה ללשון הרע?
The source sheetדף המקורות
אִילּוּ בָּאוּ עָלֶיהָ שְׁנַיִם, אֶחָד שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ וְאֶחָד כְּדַרְכָּהּ, יֹאמְרוּ: בָּעַל פְּגוּמָה — חֲמִשִּׁים, בָּעַל שְׁלֵמָה — חֲמִשִּׁים?
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אִי הָכִי, גַּבֵּי עֶבֶד נָמֵי יֹאמְרוּ: עֶבֶד בָּרִיא — שְׁלֹשִׁים, עֶבֶד מוּכֵּה שְׁחִין — שְׁלֹשִׁים!
אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי, אָמַר קְרָא ״תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ״, מִכְּלָל דְּאִיכָּא בּוֹשֶׁת וּפְגָם.
רָבָא אָמַר, דְּאָמַר קְרָא: ״וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ וְגוֹ׳״, הֲנָאַת שְׁכִיבָה חֲמִשִּׁים, מִכְּלָל דְּאִיכָּא מִילְּתָא אַחֲרִיתִי, וּמַאי נִיהוּ? בּוֹשֶׁת וּפְגָם.
מַתְנִי׳ בְּמוֹצִיא שֵׁם רַע לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר, כֵּיצַד? אֶחָד שֶׁהוֹצִיא שֵׁם רַע עַל גְּדוֹלָה שֶׁבַּכְּהוּנָּה וְעַל קְטַנָּה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל — נוֹתֵן מֵאָה סֶלַע.
נִמְצָא הָאוֹמֵר בְּפִיו חָמוּר מִן הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה, שֶׁכֵּן מָצִינוּ שֶׁלֹּא נִתְחַתֵּם גְּזַר דִּין עַל אֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְנַסּוּ אוֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְגוֹ׳״.
גְּמָ׳ מִמַּאי? דִּלְמָא מִשּׁוּם דְּקָא גָרֵים לַהּ קְטָלָא, דִּכְתִיב: ״וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר וְגוֹ׳ וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָה וְגוֹ׳״!
אָמַר רָבָא, אָמַר קְרָא: ״כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע״, עַל שֵׁם רַע שֶׁהוֹצִיא.
וְכֵן מָצִינוּ שֶׁלֹּא נִתְחַתֵּם גְּזַר דִּין וְכוּ׳. מִמַּאי דִּלְמָא דְּאַכַּתִּי לָא מְלָא סְאָתָן, דְּאָמַר רַב הַמְנוּנָא: אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִפְרָע מִן הָאָדָם עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בִּמְלֹאת סִפְקוֹ יֵצֶר לוֹ״.
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, אָמַר קְרָא: ״וַיְנַסּוּ אוֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים״, עַל זֶה נִתְחַתֵּם גְּזַר דִּין.
תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחַ שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע, מְנָלַן? מִמְּרַגְּלִים; וּמָה הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע עַל עֵצִים וַאֲבָנִים כָּךְ, הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע עַל חֲבֵירוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!
מִמַּאי? דִּלְמָא מִשּׁוּם דְּרַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: דָּבָר גָּדוֹל דִּבְּרוּ מְרַגְּלִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, דִּכְתִיב: ״כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנוּ״, אַל תִּיקְרֵי ״כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנוּ״ אֶלָּא ״מִמֶּנּוּ״, כִּבְיָכוֹל, בַּעַל הַבַּיִת אֵין יָכוֹל לְהוֹצִיא כֵּלָיו מִשָּׁם.
אֶלָּא אָמַר רַבָּה אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, אָמַר קְרָא: ״וַיָּמוּתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה״, עַל דִּבַּת הָאָרֶץ שֶׁהוֹצִיאוּ.
תַּנְיָא: אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, עֶשֶׂר נִסְיוֹנוֹת נִיסּוּ אֲבוֹתֵינוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שְׁנַיִם בַּיָּם, וּשְׁנַיִם בַּמַּיִם, שְׁנַיִם בַּמָּן, שְׁנַיִם בַּשְּׂלָיו, אַחַת בָּעֵגֶל, וְאַחַת בְּמִדְבַּר פָּארָן.
שְׁנַיִם בַּיָּם: אַחַת בַּיְּרִידָה וְאַחַת בָּעֲלִיָּיה. בַּיְּרִידָה — דִּכְתִיב ״הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם״.
בָּעֲלִיָּיה — כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה הָיוּ, כִּדְרַבָּה בַּר מָרִי, דְּאָמַר רַבָּה בַּר מָרִי: מַאי דִּכְתִיב ״וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף וַיּוֹשִׁיעֵם לְמַעַן שְׁמוֹ״? מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַמְרִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְאוֹמְרִים: כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ עוֹלִים מִצַּד זֶה כָּךְ מִצְרַיִם עוֹלִים מִצַּד אַחֵר.
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשַׂר שֶׁל יָם: פְּלוֹט אוֹתָם לַיַּבָּשָׁה! אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד שֶׁנּוֹתֵן לוֹ רַבּוֹ מַתָּנָה וְחוֹזֵר וְנוֹטְלָהּ הֵימֶנּוּ? אָמַר לוֹ: אֲנִי נוֹתֵן לְךָ אֶחָד וּמֶחֱצָה שֶׁבָּהֶם.
אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד שֶׁתּוֹבֵעַ אֶת רַבּוֹ? אָמַר לוֹ: נַחַל קִישׁוֹן יִהְיֶה עָרֵב, מִיָּד פְּלָטָן לַיַּבָּשָׁה, דִּכְתִיב: ״וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל וְגוֹ׳״
שְׁנַיִם בַּמַּיִם — בְּמָרָה וּבִרְפִידִים. בְּמָרָה, דִּכְתִיב: ״וַיָּבוֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתּוֹת״, וּכְתִיב: ״וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה״.
בִּרְפִידִים — דִּכְתִיב: ״וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתּוֹת״, וּכְתִיב: ״וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה״.
שְׁנַיִם בַּמָּן — דִּכְתִיב:William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
״אַל תֵּצֵאוּ״ וַיֵּצְאוּ, ״אַל תּוֹתִירוּ״ וַיּוֹתִירוּ.
שְׁנַיִם בַּשְּׂלָיו [בִּשְׂלָיו] — רִאשׁוֹן וּבִשְׂלָיו שֵׁנִי. בִּשְׂלָיו רִאשׁוֹן — ״בְּשִׁבְתְּכֶם עַל סִיר הַבָּשָׂר״.
בִּשְׂלָיו שֵׁנִי — ״וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ״.
בָּעֵגֶל — כִּדְאִיתֵיהּ, בְּמִדְבַּר פָּארָן — כִּדְאִיתֵיהּ.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִימְרָא: מַאי דִּכְתִיב ״מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה״? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַלָּשׁוֹן: כׇּל אֵבָרָיו שֶׁל אָדָם זְקוּפִים וְאַתָּה מוּטָל, כׇּל אֵבָרָיו שֶׁל אָדָם מִבַּחוּץ וְאַתָּה מִבִּפְנִים, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהִקַּפְתִּי לְךָ שְׁתֵּי חוֹמוֹת, אַחַת שֶׁל עֶצֶם וְאַחַת שֶׁל בָּשָׂר, ״מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה״?
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִימְרָא: כׇּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע כְּאִילּוּ כָּפַר בָּעִיקָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ״.
וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִימְרָא: כׇּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע, נְגָעִים בָּאִים עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מְלׇשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית״, וּכְתִיב הָתָם: ״לַצְּמִיתֻת״, וּמְתַרְגְּמִינַן: לַחֲלוּטִין.
וּתְנַן: אֵין בֵּין מְצוֹרָע מוּסְגָּר לִמְצוֹרָע מוּחְלָט אֶלָּא פְּרִיעָה וּפְרִימָה.
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב ״זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצוֹרָע״? זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרָתוֹ שֶׁל מוֹצִיא שֵׁם רַע.
וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב ״אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלֹא לָחַשׁ וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן״? לֶעָתִיד לָבֹא מִתְקַבְּצוֹת כׇּל הַחַיּוֹת וּבָאוֹת אֵצֶל נָחָשׁ, וְאוֹמְרוֹת: אֲרִי דּוֹרֵס וְאוֹכֵל, זְאֵב טוֹרֵף וְאוֹכֵל, אַתָּה מָה הֲנָאָה יֵשׁ לְךָ? אוֹמֵר לָהֶם: וְכִי מָה יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן?
וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כׇּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע מַגְדִּיל עֲוֹנוֹת עַד לַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ״.
אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר מָר עוּקְבָא: כׇּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע רָאוּי לְסוֹקְלוֹ בְּאֶבֶן, כְּתִיב הָכָא ״אוֹתוֹ אַצְמִית״, וּכְתִיב הָתָם ״צָמְתוּ בַבּוֹר חַיָּי וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי״.
וְאָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר מָר עוּקְבָא: כׇּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע, אֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֵין אֲנִי וְהוּא יְכוֹלִין לָדוּר בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מְלׇשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אֹתוֹ לֹא אוּכָל״, אַל תִּיקְרֵי ״אוֹתוֹ לֹא אוּכָל״ אֶלָּא ״אִתּוֹ לֹא אוּכָל״, וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ עַל גַּסֵּי הָרוּחַ.
אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר מָר עוּקְבָא: כׇּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע, אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגֵיהִנָּם: אֲנִי עָלָיו מִלְּמַעְלָה וְאַתָּה עָלָיו מִלְּמַטָּה נְדוּנֶנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים״, אֵין חֵץ אֶלָּא לָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם מִרְמָה דִבֵּר״.
וְאֵין גִּבּוֹר אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ה׳ כְּגִבּוֹר יֵצֵא״, גַּחֲלֵי רְתָמִים הַיְינוּ גֵּיהִנָּם.
אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: מָה תַּקָּנָתוֹ שֶׁל מְסַפֵּרי לָשׁוֹן הָרָע? אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא — יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים״, וְאֵין לָשׁוֹן אֶלָּא לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם״, וְאֵין עֵץ אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ״, וְאִם עַם הָאָרֶץ הוּא יַשְׁפִּיל דַּעְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר (רוח) [בְּרוּחַ]״.
רַבִּי אַחָא בְּרַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר: סִיפֵּר אֵין לוֹ תַּקָּנָה, שֶׁכְּבָר כְּרָתוֹ דָּוִד בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יַכְרֵת ה׳ כׇּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת״. אֶלָּא מָה תַּקָּנָתוֹ שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי לָשׁוֹן הָרָע? אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה, וְאִם עַם הָאָרֶץ הוּא יַשְׁפִּיל דַּעְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר (רוח) [בְּרוּחַ]״.
תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: כׇּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע מַגְדִּיל עֲוֹנוֹת כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ עֲבֵירוֹת, עֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. כְּתִיב הָכָא ״לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדוֹלוֹת״, וּכְתִיב בַּעֲבוֹדָה זָרָה ״אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה״.
בְּגִילּוּי עֲרָיוֹת כְּתִיב: ״וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת״, בִּשְׁפִיכוּת דָּמִים כְּתִיב: ״גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֹׂא״.
״גְּדוֹלוֹת״ אֵימָא תַּרְתֵּי! הֵי מִינַּיְיהוּ מַפְּקָא?
בְּמַעְרְבָא אָמְרִי: לָשׁוֹן תְּלִיתַאי קָטֵיל תְּלִיתַאי, הוֹרֵג לַמְסַפְּרוֹ, וְלַמְקַבְּלוֹ, וְלָאוֹמְרִין עָלָיו.
אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב ״מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן״, וְכִי יֵשׁ יָד לַלָּשׁוֹן? לוֹמַר לָךְ: מָה יָד מְמִיתָה — אַף לָשׁוֹן מְמִיתָה. אִי מָה יָד אֵינָהּ מְמִיתָה אֶלָּא בְּסָמוּךְ לָהּ — אַף לָשׁוֹן אֵינָהּ מְמִיתָה אֶלָּא בְּסָמוּךְ לָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם״.
אִי מָה חֵץ עַד אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים אַמָּה, אַף לָשׁוֹן עַד אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים אַמָּה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ״.
וְכִי מֵאַחַר דִּכְתִיב ״שַׁתּוּ בַּשָּׁמַיִם פִּיהֶם״, ״חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם״ לְמָה לִי? הָא קָמַשְׁמַע לַן, דְּקָטֵיל כְּחֵץ.
וְכִי מֵאַחַר דִּכְתִיב ״חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם״, ״מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן״ לְמָה לִי? לְכִדְרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: דְּבָעֵי חַיִּים — בְּלִישָּׁנֵיהּ, דְּבָעֵי מִיתָה — בְּלִישָּׁנֵיהּ.
הֵיכִי דָּמֵי לִישָּׁנָא בִּישָׁא? רָבָא אָמַר: כְּגוֹן דְּאָמַר ״אִיכָּא נוּרָא בֵּי פְלָנְיָא״. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מַאי קָא עָבֵיד? גַּלּוֹיֵי מִילְּתָא בְּעָלְמָא הוּא! אֶלָּא דְּמַפֵּיק בְּלִישָּׁנָא בִּישָׁא, דְּאָמַר: ״הֵיכָא מִשְׁתְּכַח נוּרָא אֶלָּא בֵּי פְלָנְיָא״.
אָמַר רַבָּה: כֹּל מִילְּתָא דְּמִיתְאַמְרָא בְּאַפֵּי מָרַהּ, לֵית בַּהּ מִשּׁוּם לִישָּׁנָא בִּישָׁא. אֲמַר לֵיהּ: כׇּל שֶׁכֵּן חוּצְפָּא וְלִישָּׁנָא בִּישָׁא! אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא כְּרַבִּי יוֹסֵי סְבִירָא לִי, דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מִיָּמַי לֹא אָמַרְתִּי דָּבָר וְחָזַרְתִּי לַאֲחוֹרַי. אָמַרWilliam Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.