How many lambs, instruments and levites were required in the Temple, and how are valuations both lenient and stringent?
כמה טלאים, כלי שיר ולוים נדרשו במקדש, וכיצד יש בערכין להקל ולהחמיר?
The years before Ezraהשנים עד עזרא
The watches are resolved: “and so the second” refers to the other details. Rav Ashi says the six years until Ezra came up and sanctified the Land are not counted, since the work on the House ceased and it was completed in the sixth year of Daryavesh, and Ezra came the next year.
המשמרות מתיישבות: "וכן בשנייה" נאמר על שאר הפרטים. רב אשי אומר שאותן שש שנים עד דסליק עזרא ומקדיש לא קא חשיב להו, שהרי בטלה עבידת בית אלהא, והבית הושלם בשנת שש לדריוש, ועזרא עלה בשנה שלאחריה.
Seven years of conquestשבע שכיבשו
Kalev was forty when sent from Kadesh Barnea in the second year, so seventy-eight at the crossing of the Jordan; he said he was eighty-five at the division, so seven years of conquest. Seven of division follow by comparison, or because otherwise the fourteen years after the city fell would not fit. Later authorities discuss when sanctity of the Land began.
כלב היה בן ארבעים כשנשלח מקדש ברנע בשנה השנייה, ולכן בן שבעים ושמונה כשעברו את הירדן; ובשעת חילוק הנחלות אמר "בן חמש ושמונים שנה אנכי", ונמצא שבע כיבשו. שבע שחילקו נלמדות מכאן, או משום שאחרת לא היו מוצאים ארבע עשרה שנה אחר אשר הוכתה העיר. פוסקים מאוחרים דנים מתי החלה קדושת הארץ.
Lambs, trumpets and lyresטלאים, חצוצרות וכנורות
The Mishna: no fewer than six inspected lambs in the chamber of lambs, enough for Shabbat and the two days of Rosh Hashana; no fewer than two trumpets and nine lyres, without limit, and a single cymbal. The Gemara explains this follows Ben Bag Bag, that the daily offering is inspected four days before slaughter. Rav Huna says trumpets up to a hundred and twenty; Rav Asi explains that the two cymbals are called one, being played by one man.
המשנה: אין פוחתין מששה טלאים המבוקרים בלשכת הטלאים, כדי לשבת ולשני ימים טובים של ראש השנה; משתי חצוצרות ומתשעה כנורות, ומוסיפין עד עולם, והצלצל לבד. הגמרא מסבירה שזו שיטת בן בג בג, שהתמיד טעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה. רב הונא אומר חצוצרות עד מאה ועשרים; רב אסי מסביר שהמצלתיים קרויים אחד, שאיש אחד מכה בהם.
Twelve levites and the minorsשנים עשר לוים והקטנים
No fewer than twelve levites stood on the platform, corresponding to nine lyres, two lutes and one cymbal. A minor enters the courtyard only when the levites sing, to add flavor to the melody, as Rabbi Yoḥanan learns from the sons of Yeshua. Rabbi Eliezer ben Yaakov says they stood on the ground with their heads between the levites’ feet, and were called the levites’ tormentors, since their voices were higher. Later authorities discuss minors in the priestly blessing.
אין פוחתין משנים עשר לוים העומדים על הדוכן, כנגד תשעה כנורות, שני נבלים וצלצל אחד. אין הקטן נכנס לעזרה אלא בשעה שהלוים אומרים בשיר, כדי ליתן תבל בנעימה, כפי שרבי יוחנן לומד מבני ישוע. רבי אליעזר בן יעקב אומר שהיו עומדים בארץ וראשיהם בין רגלי הלוים, ונקראו צערי הלוים, שקולם דק. פוסקים מאוחרים דנים בקטנים בברכת כהנים.
Strings of the lyreנימי הכנור
Rabbi Yehuda says the Temple lyre had seven strings, that of the Messianic era eight, and that of the world to come ten; the Mishna can fit him, since the ten-stringed lyre has a full sound and is called a nevel.
רבי יהודה אומר שכנור של מקדש של שבע נימין היה, של ימות המשיח שמונה, ושל העולם הבא עשר; המשנה מתיישבת גם עמו, שכנור של עשר נימין קולו נפיש וקרוי נבל.
Leniency and stringencyלהקל ולהחמיר
The third chapter: valuations, an ancestral field, a goring ox that killed a slave, the rapist, the seducer and the slanderer each have leniency and stringency. One who values the most handsome or the least handsome gives fifty sela’im, but one who pledges his worth gives his value. The Gemara asks whether this excludes Rabbi Meir’s gentile, continuing on the next daf.
הפרק השלישי: בערכין, בשדה אחוזה, בשור המועד שהמית את העבד, באונס, במפתה ובמוציא שם רע יש להקל ולהחמיר. המעריך את הנאה שבישראל ואת הכעור שבישראל נותן חמשים סלע, ואם אמר "הרי דמיו עלי" נותן את שוויו. הגמרא שואלת אם הדבר שלא כרבי מאיר בנכרי, ומשיכה בדף הבא.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- What does Kalev’s age teach about the conquest?מה מלמד גילו של כלב על הכיבוש?
- Why were minors allowed to join the levites’ song?מדוע הותר לקטנים להצטרף לשירת הלוים?
- What does the growing number of strings symbolize?מה מסמל מספר הנימים הגדל?
- Why is a fixed valuation both lenient and stringent?מדוע ערך קבוע הוא גם קל וגם חמור?
The source sheetדף המקורות
בָּא חָרִים וְנָטַל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵירָיו שֵׁשׁ, וְכֵן פַּשְׁחוּר וְכֵן אִימֵּר. הִתְקִינוּ נְבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶם שֶׁאֲפִילּוּ יְהוֹיָרִיב רֹאשׁ מִשְׁמָרוֹת עוֹלֶה — לֹא יִדָּחֶה יְדַעְיָה מִמְּקוֹמוֹ, אֶלָּא יְדַעְיָה עִיקָּר וִיהוֹיָרִיב טָפֵל לוֹ, אֶלָּא אַשְּׁאָרָא.
רַב אָשֵׁי אָמַר: הָנָךְ שֵׁית שְׁנֵי עַד דְּסָלֵיק עֶזְרָא וּמְקַדֵּישׁ לָא קָא חָשֵׁיב לְהוּ,
דִּכְתִיב: ״בֵּאדַיִן בְּטֵלַת עֲבִידַת בֵּית אֱלָהָא דִּי בִּירוּשְׁלֶם״, וּכְתִיב: ״וְשֵׁיצִיא בַּיְתָא דְּנָא עַד יוֹם תְּלָתָא לִירַח אֲדָר דְּהִיא שְׁנַת שֵׁית לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא״.
וְתָנָא: בְּאוֹתוֹ זְמַן לְשָׁנָה הַבָּאָה עָלָה עֶזְרָא וְגָלוּתוֹ עִמּוֹ, דִּכְתִיב: ״וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי הִיא הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לַמֶּלֶךְ״.
גּוּפָא: שִׁבְעָה עָשָׂר יוֹבֵלוֹת מָנוּ יִשְׂרָאֵל מִשֶּׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ וְעַד שֶׁיָּצְאוּ, וְאִי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר מִשֶּׁנִּכְנְסוּ מָנוּ, שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר מִשֶּׁנִּכְנְסוּ מָנוּ, נִמְצָא בַּיִת חָרֵב בִּתְחִלַּת יוֹבֵל, וְאִי אַתָּה מוֹצֵא ״בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר״ וְכוּ׳.
שֶׁבַע שֶׁכִּיבְּשׁוּ מְנָלַן? דְּקָאָמַר כָּלֵב: ״בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה [אָנֹכִי] בִּשְׁלוֹחַ אוֹתִי מֹשֶׁה עֶבֶד ה׳ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ, וְעַתָּה אָנֹכִי הַיּוֹם בֶּן חָמֵשׁ וּשְׁמוֹנִים״.
וְאָמַר מָר: שָׁנָה רִאשׁוֹנָה עָשָׂה מֹשֶׁה מִשְׁכָּן, שְׁנִיָּה הוּקַם הַמִּשְׁכָּן וְשָׁלַח מְרַגְּלִים, כִּי עֲבוּר יַרְדֵּן כָּלֵב בַּר כַּמָּה הָוֵי? בַּר תְּמָנַן נְכֵי תַּרְתֵּין, כִּי קָא מְפַלֵּיג נַחֲלוֹת קָאָמַר: ״בֶּן חָמֵשׁ וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה אָנֹכִי״, אִישְׁתְּכַח דְּשֶׁבַע כִּיבְּשׁוּ.
וְשֶׁבַע שֶׁחִילְּקוּ מְנָלַן? אִיבָּעֵית אֵימָא: מִדְּשֶׁבַע כִּיבְּשׁוּ שֶׁבַע חִילְּקוּ, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: מִדְּלָא מַשְׁכַּחַתְּ לְהוּ ״אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר״.
מַתְנִי׳ אֵין פּוֹחֲתִין מִשִּׁשָּׁה טְלָאִים הַמְבוּקָּרִין בְּלִשְׁכַּת הַטְּלָאִים, כְּדֵי לַשַּׁבָּת וּלְיָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּמוֹסִיפִין עַד עוֹלָם. אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת, מִתִּשְׁעָה כִּנּוֹרוֹת, וּמוֹסִיפִין עַד עוֹלָם, וְהַצִּלְצָל לְבַד.
גְּמָ׳ תְּמִידִין וּמוּסָפִין טוּבָא הֲווֹ!
תַּנָּא בְּעָלְמָא קָאֵי, וְאַתְּמִידִין לְחוֹדֵיהּ קָאֵי, וּמַאי ״כְּדֵי לַשַּׁבָּת וּלְיָמִים טוֹבִים״ — סִימָנָא בְּעָלְמָא, וְהָכִי קָאָמַר: אֵין פּוֹחֲתִין מִשִּׁשָּׁה טְלָאִיםWilliam Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
הַמְבוּקָּרִים בְּלִשְׁכַּת הַטְּלָאִים אַרְבָּעָה יָמִים קוֹדֶם שְׁחִיטָה, וּמַנִּי — בֶּן בַּג בַּג הִיא, דְּתַנְיָא: בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר, מִנַּיִן לַתָּמִיד שֶׁטָּעוּן בִּיקּוּר אַרְבָּעָה יָמִים קוֹדֶם שְׁחִיטָה?
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ״, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: ״וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן״, מָה לְהַלָּן טָעוּן בִּיקּוּר אַרְבָּעָה יָמִים קוֹדֶם שְׁחִיטָה, אַף כָּאן טָעוּן בִּיקּוּר אַרְבָּעָה יָמִים קוֹדֶם שְׁחִיטָה.
דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי ״כְּדֵי לַשַּׁבָּת״, וְלָא קָתָנֵי ״לַשַּׁבָּת״, שְׁמַע מִינַּהּ.
מִשְּׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת וּמוֹסִיפִין וְכוּ׳. וְעַד כַּמָּה? אָמַר רַב הוּנָא, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב זַבְדִּי אָמַר רַב הוּנָא: עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעִמָּהֶם כֹּהֲנִים לְמֵאָה וְעֶשְׂרִים מַחְצְרִים בַּחֲצוֹצְרוֹת״.
מִתִּשְׁעָה כִּנּוֹרוֹת וְכוּ׳ וְצִלְצָל לְבָד. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב אַסִּי, דְּאָמַר קְרָא: ״וְאָסָף בַּמְצִלְתַּיִם לְהַשְׁמִיעַ״. מְצִלְתַּיִם תְּרֵי הָווּ! כֵּיוָן דַּחֲדָא עֲבִידְתָּא עָבְדִי, וְחַד גַּבְרָא עָבֵיד בְּהוּ — קָרֵי לְהוּ חַד.
מַתְנִי׳ אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁנֵים עָשָׂר לְוִיִּם עוֹמְדִין עַל הַדּוּכָן, וּמוֹסִיפִין עַד עוֹלָם. אֵין הַקָּטָן נִכְנָס לָעֲזָרָה לַעֲבוֹדָה, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהַלְּוִיִּם אוֹמְרִים בַּשִּׁיר, וְלֹא הָיוּ אוֹמְרִים בְּנֵבֶל וּבְכִנּוֹר, אֶלָּא בַּפֶּה, כְּדֵי לִיתֵּן תֶּבֶל בַּנְּעִימָה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אֵין עוֹלִין לַמִּנְיָן, וְאֵין עוֹלִין לַדּוּכָן, אֶלָּא בָּאָרֶץ הָיוּ עוֹמְדִין, וְרָאשֵׁיהֶן בֵּין רַגְלֵי הַלְוִיִּם, וְצֹעֲרֵי הַלְוִיִּם הָיוּ נִקְרָאִין.
גְּמָ׳ הָנֵי כְּנֶגֶד מִי? אָמַר רַב פָּפָּא: כְּנֶגֶד תִּשְׁעָה כִּנּוֹרוֹת [וּשְׁנֵי] נְבָלִים וְצִלְצָל אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הוּא וּבָנָיו וְאֶחָיו שְׁנֵים עָשָׂר״.
אֵין הַקָּטָן נִכְנָס לָעֲזָרָה לַעֲבוֹדָה אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהַלְּוִיִּם כּוּ׳. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר קְרָא: ״וַיַּעֲמֹד יֵשׁוּעַ בָּנָיו וְאֶחָיו קַדְמִיאֵל וּבָנָיו בְּנֵי יְהוּדָה כְּאֶחָד לְנַצֵּחַ עַל עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה בְּבֵית הָאֱלֹהִים וְגוֹ׳״.
לֹא הָיוּ אוֹמְרִים לֹא בְּנֵבֶל וְלֹא בְּכִנּוֹר, אֶלָּא בַּפֶּה כּוּ׳. לְמֵימְרָא דְּנֵבֶל לְחוּד וְכִנּוֹר לְחוּד? לֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּתַנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כִּנּוֹר שֶׁל מִקְדָּשׁ שֶׁל שִׁבְעַת נִימִין הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׂבַע שְׂמָחוֹת פָּנֶיךָ״, אַל תִּיקְרֵי ״שׂוֹבַע״ אֶלָּא ״שֶׁבַע״.
וְשֶׁל יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ שְׁמוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לִמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית״, עַל נִימָא שְׁמִינִית.
שֶׁל עוֹלָם הַבָּא עֶשֶׂר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר״.
וְאוֹמֵר: ״הוֹדוּ לַה׳ בְּכִנּוֹר בְּנֵבֶל עָשׂוֹר זַמְּרוּ לוֹ שִׁירוּ לוֹ שִׁיר חָדָשׁ״!
אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יְהוּדָה, לָעוֹלָם הַבָּא, אַיְּידֵי דִּנְפִישִׁי נִימִין דִּידֵיהּ, נְפִישׁ קָלֵיהּ כִּי נֵבֶל, קָרֵי לֵיהּ ״נֵבֶל״.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אֵין עוֹלִין מִן הַמִּנְיָן כּוּ׳. תָּנָא: וְסוֹעֲדֵי הַלְוִיִּם הָיוּ נִקְרָאִין. וְתַנָּא דִּידַן? כֵּיוָן דְּהַנֵּי קָטִין קָלַיְיהוּ, וְהָנֵי עָב קָלַיְיהוּ, הָנֵי מְקַטְּטִי וְהָנֵי לָא מְקַטְּטִי, קָרֵי לְהוּ ״צֹעֲרֵי״.
הֲדַרַן עֲלָךְ אֵין נֶעֱרָכִין.
מַתְנִי׳ יֵשׁ בַּעֲרָכִין לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר, וּבִשְׂדֵה אֲחוּזָּה לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר, וּבְשׁוֹר הַמּוּעָד שֶׁהֵמִית הָעֶבֶד לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר, בָּאוֹנֵס וּבַמְפַתֶּה וּבַמּוֹצִיא שֵׁם רַע לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר.
יֵשׁ בַּעֲרָכִין לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר, כֵּיצַד? אֶחָד שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הַנָּאֶה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וְאֶת הַכָּעוּר שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סֶלַע, וְאִם אָמַר: ״הֲרֵי דָּמָיו עָלַי״, נוֹתֵן אֶת שׇׁוְויוֹ.
גְּמָ׳ יֵשׁ בַּעֲרָכִין לְהָקֵל וְכוּ׳ וּלְהַחְמִיר כֵּיצַד אֶחָד שֶׁהֶעֱרִיךְ כּוּ׳. בְּיִשְׂרָאֵל — אִין, בַּגּוֹיִם — לָא.
לֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי מֵאִיר, דִּתְנַן: גּוֹי, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: נֶעֱרָךְ, אֲבָל לֹא מַעֲרִיךְ?
אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי מֵאִיר, הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ גּוֹי נָמֵי, אֶלָּאWilliam Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.