Is the song in the Temple a Torah obligation, is it essential to the offering, and who may sing?
האם השירה במקדש מן התורה, האם היא מעכבת את הקרבן, ומי רשאי לשיר?
The magrefaהמגרפה
Rava bar Sheila in the name of Rav Mattana in Shmuel’s name: the magrefa in the Temple had ten holes, each producing ten kinds of music, a hundred in all; a baraita says a thousand. Rav Naḥman bar Yitzḥak says the baraita exaggerates.
רבא בר שילא אמר רב מתנה אמר שמואל: מגרפה היתה במקדש, ועשרה נקבים היו בה, כל אחד מוציא עשרה מיני זמר, ונמצאת כולה מוציאה מאה; במתניתא תנא אלף. רב נחמן בר יצחק אומר: מתניתא גוזמא.
Mouth or instrumentבפה או בכלי
One might think the disputants in the Mishna differ on whether song is mainly vocal or instrumental. But all hold it is vocal, and they differ whether service on the platform establishes lineage and tithes: slaves, no; levites, both; Israelites, lineage only.
אפשר היה לומר שהחולקים במשנה נחלקים אם עיקר שירה בפה או בכלי. אבל לכולי עלמא עיקר שירה בפה, והם נחלקים אם מעלין מדוכן ליוחסין ולמעשרות: עבדים, לא; לוים, בין ליוחסין בין למעשרות; ישראלים, ליוחסין ולא למעשרות.
Is song essential?האם השיר מעכב?
Rabbi Meir says song is essential to the offering, comparing it to atonement; the Sages say it is not, and use the verse to teach that song, like atonement, is by day.
רבי מאיר אומר שהשיר מעכב את הקרבן, ומשווה אותו לכפרה; וחכמים אומרים שאינו מעכב, ודורשים את הפסוק שמה כפרה ביום, אף שירה ביום.
Song from the Torahשירה מן התורה
Rav Yehuda in Shmuel’s name derives song from “he shall serve in the name of the Lord”; Rav Mattana from “because you did not serve with joy and a good heart,” which is song, not Torah or first fruits; first fruits too require song. Rabbi Shmuel bar Naḥmani says song is said only over wine. Further sources come from Ḥizkiya, Rabbi Yoḥanan, Rabbi Yitzḥak, Rav Naḥman bar Yitzḥak, a tanna on the sons of Kehat, Ḥananya and Rav Ashi. Later authorities discuss the joy of service.
רב יהודה אמר שמואל לומד שירה מ"ושרת בשם ה׳ אלהיו"; רב מתנה מ"תחת אשר לא עבדת בשמחה ובטוב לבב", שזו שירה ולא דברי תורה ולא ביכורים; וגם ביכורים טעונים שירה. רבי שמואל בר נחמני אומר שאין אומרים שירה אלא על היין. מקורות נוספים באים מחזקיה, מרבי יוחנן, מרבי יצחק, מרב נחמן בר יצחק, מתנא על בני קהת, מחנניא ומרב אשי. פוסקים מאוחרים דנים בשמחת העבודה.
Singer and gatekeeperמשורר ומשוער
“Neither they nor you shall die” teaches that levites who do the kohanim’s service incur death, while each in the other’s levite task incurs only a warning. Abaye holds a singer who acts as gatekeeper incurs death; a baraita says only a warning. Rabbi Yehoshua ben Ḥananya, a singer, was told by Rabbi Yoḥanan ben Gudgeda not to help close the gates.
"ולא ימותו גם הם גם אתם" מלמד שלוים בעבודת הכהנים במיתה, ואילו כל אחד בשל חבירו מן הלוים אינו אלא באזהרה. אביי סובר שמשורר ששיער במיתה; ברייתא אומרת באזהרה בלבד. רבי יהושע בן חנניה, מן המשוררים, נאמר לו על ידי רבי יוחנן בן גודגדא לחזור לאחוריו ולא לסייע בהגפת דלתות.
A communal voluntary offeringעולת נדבת ציבור
Rabbi Avin asks whether a communal voluntary burnt offering requires song. Proofs are brought from Ḥizkiyahu and from the levites singing as the first Temple fell on the ninth of Av, but each is deflected; the song then was a lament that fell into their mouths. Rav Mari son of Rav Kahana compares burnt offerings to peace offerings with a fixed time, continuing on the next daf.
רבי אבין שואל אם עולת נדבת ציבור טעונה שירה. מביאים ראיות מחזקיהו ומן הלוים ששרו כשחרב הבית בראשונה בתשעה באב, אבל כל אחת נדחית; השירה אז הייתה אילייא בעלמא שנפל להם בפומייהו. רב מרי בריה דרב כהנא משווה עולה לשלמים שקבוע להם זמן, ומשיך בדף הבא.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why is song considered “service with joy”?מדוע השירה נחשבת "עבודה בשמחה"?
- What does the platform reveal about the singers’ status?מה מגלה הדוכן על מעמד המשוררים?
- Why must each levite keep to his own task?מדוע כל לוי צריך לשמור על תפקידו?
- What does singing as the Temple fell teach?מה מלמדת השירה בשעת החורבן?
The source sheetדף המקורות
עֲשָׂרָה נְקָבִים הָיוּ בָּהּ, כׇּל אֶחָד וְאֶחָד מוֹצִיא עֲשָׂרָה מִינֵי זֶמֶר, נִמְצֵאת כּוּלָּהּ מוֹצִיאָה מֵאָה מִינֵי זֶמֶר. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: הִיא אַמָּה וּגְבוֹהָ אַמָּה, וְקַתָּא יוֹצָא הֵימֶנָּה, וַעֲשָׂרָה נְקָבִים הָיוּ בָּהּ, כׇּל אֶחָד מוֹצִיא מֵאָה מִינֵי זֶמֶר, נִמְצֵאת כּוּלָּהּ מוֹצִיאָה אֶלֶף מִינֵי זֶמֶר. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: וְסִימָנָיךְ מַתְנִיתָא גּוּזְמָא.
וְעַבְדֵי כֹהֲנִים הָיוּ כּוּ׳. לֵימָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּמַאן דְּאָמַר עֲבָדִים הָיוּ קָסָבַר: עִיקַּר שִׁירָה בַּפֶּה, וּכְלִי לְבַסּוֹמֵי קָלָא הוּא דַּעֲבִידָא, וּמַאן דְּאָמַר לְוִיִּם הָיוּ קָסָבַר: עִיקַּר שִׁירָה בִּכְלִי!
וְתִסְבְּרָא? רַבִּי יוֹסֵי מַאי קָסָבַר? אִי קָסָבַר: עִיקַּר שִׁירָה בַּפֶּה — עֲבָדִים סַגִּיא, אִי קָסָבַר: עִיקַּר שִׁירָה בִּכְלִי — לְוִיִּם בָּעֵינַן!
לְעוֹלָם קָסָבַר: עִיקַּר שִׁירָה בַּפֶּה, וְהָכָא בְּמַעֲלִין מִדּוּכָן לְיוּחֲסִין וּלְמַעַשְׂרוֹת קָמִיפַּלְגִי.
מַאן דְּאָמַר עֲבָדִים הָיוּ, קָסָבַר: אֵין מַעֲלִין מִדּוּכָן לֹא לְיוּחֲסִין וְלֹא לְמַעַשְׂרוֹת. מַאן דְּאָמַר לְוִיִּם הָיוּ, קָסָבַר: מַעֲלִין מִדּוּכָן בֵּין לְיוּחֲסִין בֵּין לְמַעַשְׂרוֹת. וּלְמַאן דְּאָמַר יִשְׂרְאֵלִים הָיוּ, קָסָבַר: מַעֲלִין מִדּוּכָן לְיוּחֲסִין וְלֹא לְמַעַשְׂרוֹת.
תָּנוּ רַבָּנַן: הַשִּׁיר מְעַכֵּב אֶת הַקׇּרְבָּן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ מְעַכֵּב.
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר? דְּאָמַר קְרָא: ״וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, מָה כַּפָּרָה מְעַכֶּבֶת, אַף שִׁירָה מְעַכֶּבֶת.
וְרַבָּנַן? הָהוּא לְאִידַּךְ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מָה כַּפָּרָה בַּיּוֹם, אַף שִׁירָה בַּיּוֹם.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מִנַּיִן לְעִיקַּר שִׁירָה מִן הַתּוֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם ה׳ אֱלֹהָיו״, אֵיזֶהוּ שֵׁירוּת שֶׁבְּשֵׁם? הֱוֵי אוֹמֵר: זֹה שִׁירָה.
וְאֵימָא נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם! מִדִּכְתִיב: ״לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ״, מִכְּלָל דְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים לָאו שֵׁירוּת הִיא.
רַב מַתְנָה אָמַר מֵהָכָא: ״תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב״, אֵיזוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁבְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב? הֱוֵי אוֹמֵר: זֹה שִׁירָה. וְאֵימָא דִּבְרֵי תוֹרָה, דִּכְתִיב: ״פִּקּוּדֵי ה׳ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב״! ״מְשַׂמְּחֵי לֵב״ אִיקְּרִי, ״טוֹב״ לָא אִיקְּרִי.
וְאֵימָא בִּכּוּרִים, דִּכְתִיב: ״וְשָׂמַחְתָּ בְכׇל הַטּוֹב״! ״טוֹב״ אִיקְּרִי, ״טוּב לֵבָב״ לָא אִיקְּרִי.
אָמַר רַב מַתְנָה: מִנַּיִן לַבִּיכּוּרִים שֶׁטְּעוּנִין שִׁירָה? אָתְיָא ״טוֹב״ ״טוֹב״ מֵהָכָא.
אִינִי? וְהָא אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מִנַּיִן שֶׁאֵין אוֹמְרִים שִׁירָה אֶלָּא עַל הַיַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים״, אִם אֲנָשִׁים מְשַׂמֵּחַ, אֱלֹהִים בַּמֶּה מְשַׂמֵּחַ? מִכָּאן שֶׁאֵין אוֹמְרִים שִׁירָה אֶלָּא עַל הַיַּיִן.
מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ, כִּדְתָנֵי רַבִּי יוֹסֵי: ״פְּרִי אַתָּה מֵבִיא, וְאִי אַתָּה מֵבִיא מַשְׁקִין״; הֵבִיא עֲנָבִים וּדְרָכָן, מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תָּבִיא״.
חִזְקִיָּה אָמַר מֵהָכָא: ״וּכְנַנְיָהוּ שַׂר הַלְוִיִּם יָשׂוֹר בַּמַּשָּׂא כִּי מֵבִין הוּא״, אַל תִּיקְרֵי ״יָשׂוֹר״ אֶלָּא ״יָשִׁיר״.
בִּלְוָוטֵי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מֵהָכָא: ״לַעֲבוֹד עֲבוֹדַת עֲבוֹדָה״, אֵיזֶהוּ עֲבוֹדָה שֶׁצְּרִיכָה עֲבוֹדָה? הֱוֵי אוֹמֵר: זוֹ שִׁירָה.
רַבִּי יִצְחָק אָמַר מֵהָכָא: ״שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל״. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר מֵהָכָא: ״הֵם יִשְׂאוּ קוֹלָם יָרֹנּוּ בִּגְאוֹן ה׳ צָהֲלוּ מִיָּם״.
וְתַנָּא מַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא: ״וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵיהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ״, מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר ״בַּכָּתֵף״ אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁ״יִּשְׂאוּ״? מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״יִשָּׂאוּ״? אֵין ״יִשָּׂאוּ״ אֶלָּא לְשׁוֹן שִׁירָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף״, וְאוֹמֵר: ״יִשְּׂאוּ קוֹלָם יָרוֹנּוּ וְגוֹ׳״.
חֲנַנְיָא בֶּן אֲחִי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר, מֵהָכָא: ״מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל״,William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
עַל עִסְקֵי קוֹל. רַב אָשֵׁי אָמַר, מֵהָכָא: ״וַיְהִי כְאֶחָד לַמְחַצְּצרִים וְלַמְשֹׁרְרִים לְהַשְׁמִיעַ קוֹל אֶחָד״.
רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר מֵהָכָא: ״וְלֹא יָמוּתוּ גַם הֵם גַּם אַתֶּם״ — מָה אַתֶּם בַּעֲבוֹדַת מִזְבֵּחַ, אַף הֵם בַּעֲבוֹדַת מִזְבֵּחַ.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״וְלֹא יָמוּתוּ גַם הֵם גַּם אַתֶּם״ — אַתֶּם בְּשֶׁלָּהֶם וְהֵם בְּשֶׁלָּכֶם בְּמִיתָה, הֵם בְּשֶׁלָּהֶם אֵינָן בְּמִיתָה אֶלָּא בְּאַזְהָרָה.
אָמַר אַבָּיֵי: נְקִיטִינַן, מְשׁוֹרֵר שֶׁשִּׁיעֵר בְּשֶׁל חֲבֵירוֹ בְּמִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְגוֹ׳ וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת״. מַאי זָר? אִילֵּימָא זָר מַמָּשׁ — הָכְתִיב חֲדָא זִימְנָא! אֶלָּא לָאו זָר דְּאוֹתָהּ עֲבוֹדָה.
מֵיתִיבִי: מְשׁוֹרֵר שֶׁשִּׁיעֵר וּמְשׁוֹעֵר שֶׁשּׁוֹרֵר, אֵינָן בְּמִיתָה אֶלָּא בְּאַזְהָרָה!
תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר חֲנַנְיָה שֶׁהָלַךְ לְסַיֵּיעַ בְּהַגָּפַת דְּלָתוֹת אֵצֶל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגְּדָא, אָמַר לוֹ: בְּנִי, חֲזוֹר לַאֲחוֹרֶיךָ, שֶׁאַתָּה מִן הַמְשׁוֹרְרִים וְלֹא מִן הַמְשׁוֹעֲרִים.
מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר: מִיתָה הִיא, וּגְזַרוּ בַּהּ רַבָּנַן, וּמָר סָבַר: אַזְהָרָה הִיא, וְלָא גְּזַרוּ בַּהּ?
דְּכוּלֵּי עָלְמָא אַזְהָרָה הִיא, מָר סָבַר: מְסַיֵּיעַ גְּזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן, וּמָר סָבַר: לָא גְּזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן.
בָּעֵי רַבִּי אָבִין: עוֹלַת נִדְבַת צִיבּוּר טְעוּנָה שִׁירָה אוֹ אֵינָהּ טְעוּנָה שִׁירָה? ״עֹלֹתֵיכֶם״ אָמַר רַחֲמָנָא, אַחַת עוֹלַת חוֹבָה וְאַחַת עוֹלַת נְדָבָה, אוֹ דִלְמָא ״עוֹלוֹתֵיכֶם״ דְּכוּלְּהוּ יִשְׂרָאֵל קָאָמַר רַחֲמָנָא?
תָּא שְׁמַע, וַיֹּאמֶר: ״חִזְקִיָּהוּ לְהַעֲלוֹת הָעוֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ, וּבְעֵת הֵחֵל הָעוֹלָה הֵחֵל שִׁיר ה׳ וְהַחֲצוֹצְרוֹת עַל יְדֵי כְּלֵי שִׁיר דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל״. הַאי שִׁירָה מַאי עֲבִידְתַּהּ? אִילֵּימָא דְּעוֹלַת חוֹבָה, לְמָה לֵיהּ אִימְּלוֹכֵי? אֶלָּא לָאו דְּעוֹלַת נְדָבָה.
אָמַר רַב יוֹסֵף: לֹא, עוֹלַת רֹאשׁ חוֹדֶשׁ הֲוָה, וְקָא מִיבַּעְיָא לְהוּ מִי הוּקְבַּע רֹאשׁ חֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ דְּלִיקְרַב אוֹ לָא.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ הָכִי? וְהָכְתִיב ״בַּיּוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וְגוֹ׳״, ״וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ לְהַעֲלוֹת הָעוֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ״!
אֶלָּא אָמַר רָמֵי בְּרֵיהּ דְּרַב יֵיבָא: כֶּבֶשׂ הַבָּא עִם הָעוֹמֶר קָמִיבַּעְיָא לְהוּ, מִי קָבַע רֹאשׁ חֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ דְּלִיקְרַיב אוֹ לָא?
מַתְקֵיף לַהּ רַב אַוְיָא: וְלִיחְזֵי פֶּסַח הֵיכִי עָבֵיד, מַצָּה הֵיכִי אָכֵיל!
אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: מִידֵּי דְּהָוֵה אַשְּׁלִיחָא דְצִיבּוּרָא דְּמִמְּלִיךְ. הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי, אֲפִילּוּ תֵּימָא עוֹלַת חוֹבָה, מִידֵּי דְּהָוֵה אַשְּׁלִיחָא דְצִיבּוּרָא דְּמִמְּלִיךְ.
תָּא שְׁמַע: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מְגַלְגְּלִין זְכוּת לְיוֹם זַכַּאי, וְחוֹבָה לְיוֹם חַיָּיב.
אָמְרוּ: כְּשֶׁחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה, אוֹתוֹ הַיּוֹם תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה, וּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הָיָה, וּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית הָיְתָה, וּמִשְׁמַרְתּוֹ שֶׁל יְהוֹיָרִיב הָיְתָה, וְהָיוּ כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם עוֹמְדִים עַל דּוּכָנָן וְאוֹמְרִים שִׁירָה, וּמָה שִׁירָה אָמְרוּ? ״וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם״, וְלֹא הִסְפִּיקוּ לוֹמַר ״יַצְמִיתֵם ה׳ אֱלֹהֵינוּ״ עַד שֶׁבָּאוּ גּוֹיִם וּכְבָשׁוּם, וְכֵן בַּשְּׁנִיָּה.
הַאי שִׁירָה מַאי עֲבִידְתַּיהּ? אִילֵּימָא דְּעוֹלַת חוֹבָה, מִי הֲוַאי? בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז בָּטַל הַתָּמִיד! אֶלָּא לָאו דְּעוֹלַת נְדָבָה.
וְתִסְבְּרַאּ?! מַאי שְׁנָא דְּעוֹלַת חוֹבָה דְּלָא הֲוַאי, וּמַאי שְׁנָא דְּעוֹלַת נְדָבָה דַּהֲוַאי? הָא לָא קַשְׁיָא: בֶּן בָּקָר אַקְרַאי בְּעָלְמָא הוּא דְּאִיתְרְמִיא לְהוּ.
אָמַר רָבָא, וְאִיתֵּימָא רַב אָשֵׁי: וְתִסְבְּרָא, שִׁירָה דְּיוֹמֵיהּ ״לַה׳ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ״, וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם — בְּשִׁיר דְּאַרְבְּעָה בְּשַׁבָּת הוּא! אֶלָּא אִילְיָיא בְּעָלְמָא הוּא דִּנְפַל לְהוּ בְּפוּמַּיְיהוּ.
וְהָא ״עוֹמְדִין עַל דּוּכָנָן״ קָתָנֵי! כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר: אוֹמֵר שֶׁלֹּא עַל הַקׇּרְבָּן. אִי הָכִי, בְּעוֹלַת נְדָבָה נָמֵי לֵימָא? נָפֵיק מִינַּהּ חוּרְבָּא.
מַאי הֲוָה עֲלַהּ? תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי רַב מָרִי בְּרֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא: ״עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם״.
מָה עוֹלָה קוֹדֶשׁ קָדָשִׁים — אַף שְׁלָמִים קוֹדֶשׁ קֳדָשִׁים, וּמָה שְׁלָמִים קָבוּעַ לָהֶם זְמַן — אַף עוֹלָה קָבוּעַ לָהּ זְמַן.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.