ZOHAR · WHOLE-PARASHAH EDITORIAL LESSON / שיעור לאורך הפרשה
Noach / נח
ID: 5787-2026-10-17
REVISION: 2 — SCHOLARLY APPROVAL GRANTED BY MORIAHISE
Approved editorial lesson / שיעור מאושר
This TXT is the teaching text with its selected evidence, not a full original-source export.
Full original source sheet: https://moriahise.github.io/Zohar/shiur/5787-2026-10-17/sources/

Covenant through judgment, song and shared speech
ברית בתוך דין, שירה ושפה משותפת

From the opening account of covenant through the Flood and the rainbow to the closing discussion of Babel, Noach asks what sustains a world and a community.
מדיון הברית בפתיחה, דרך המבול והקשת ועד לדיון המסיים בבבל, נח שואלת מה מקיים עולם וקהילה.

What distinguishes a bond that sustains life from togetherness that can still be misdirected?
מה מבחין בין קשר המקיים חיים לבין אחדות העלולה לפנות לכיוון שגוי?

COMPLETE READING ROUTE / מסלול הקריאה המלא
Zohar, Noach 1:1 — Zohar, Noach 16:12 (133 original paragraphs)
Zohar, Noach 17:1 — Zohar, Noach 33:9 (127 original paragraphs)
Zohar, Noach 34:1 — Zohar, Noach 44:19 (126 original paragraphs)
Zohar, Noach 44:20 — Zohar, Noach 44:21 (2 original paragraphs)

1 · Covenant as the ground of continuity
א · הברית כיסוד ההמשכיות
EN: Rabbi Chiyya begins the account of Noah with Isaiah’s image of a righteous people and Jeremiah’s language of covenant sustaining heaven and earth. The opening places the individual within a relation that reaches beyond one lifetime. Torah study and covenant are presented as forms of belonging and continuity. This is the starting question for the later narratives of destruction and renewal: what can hold a world together? The passage’s praise should be read alongside the trials that the rest of the parasha places before human beings.
HE: רבי חייא פותח את סיפור נח בדימוי העם הצדיק שבישעיהו ובלשון ירמיהו על הברית המקיימת שמים וארץ. הפתיחה מציבה את היחיד בתוך יחס החורג מחיים של דור אחד. לימוד התורה והברית מוצגים כצורות של שייכות והמשכיות. מכאן מתחילה השאלה שתלווה את סיפורי החורבן וההתחדשות: מה מסוגל להחזיק עולם יחד? יש לקרוא את השבח לצד הניסיונות ששאר הפרשה מעמידה בפני בני האדם.
Sources: Zohar, Noach 1:1 – Zohar, Noach 1:2

2 · The Flood and the language of agency
ב · המבול ולשון הפעולה
EN: In the middle of the Flood exposition, small differences between ani, va-ani and hineni become significant. The source reads divine speech through relations of reception, conjunction and judgment. It also asks why the verse names both flood and water, distinguishing the destructive agent in its symbolic account from the instrument of destruction. The detail of language matters because the narrative is being read on more than one level. These distinctions do not replace the biblical story; they show how the Zohar adds an interpretive account of what the story’s wording carries.
HE: באמצע דרשת המבול נעשים ההבדלים בין אני, ואני והנני לבעלי משמעות. המקור קורא את הדיבור האלוהי באמצעות יחסי קבלה, חיבור ודין. הוא שואל גם מדוע הפסוק מזכיר הן מבול והן מים, ומבחין בתיאורו הסמלי בין הגורם המשחית לכלי ההשחתה. הפרט הלשוני חשוב משום שהסיפור נקרא ביותר מרמה אחת. ההבחנות אינן מחליפות את הסיפור המקראי; הן מראות כיצד הזוהר מוסיף תיאור פרשני של מה שלשון הסיפור נושאת.
Sources: Zohar, Noach 17:1 – Zohar, Noach 17:2

3 · The rainbow opens into a vision of praise
ג · הקשת נפתחת לחזון של שבח
EN: The covenant after the Flood leads Rabbi Shimon to Ezekiel’s throne vision. The past tense of setting the rainbow is noticed, and the account turns to the living creatures, their joined wings and their song. Water now appears in the sound of those wings, within a scene of praise rather than the earlier scene of devastation. The comparison between these distant uses of water is our reading connection. The source itself follows a chain of verses about covenant, throne and song, allowing the renewal of the world to be heard as well as seen.
HE: הברית שלאחר המבול מובילה את רבי שמעון לחזון הכיסא ביחזקאל. לשון העבר בנתינת הקשת זוכה לתשומת לב, והתיאור עובר לחיות, לכנפיהן המחוברות ולשירתן. המים מופיעים כעת בקול הכנפיים, בתוך תמונת שבח ולא בתמונת ההרס הקודמת. ההשוואה בין השימושים המרוחקים במים היא חיבור שלנו בקריאה. המקור עצמו עוקב אחר שרשרת פסוקים על ברית, כיסא ושירה, ומאפשר לשמוע את התחדשות העולם לצד ראייתה.
Sources: Zohar, Noach 34:1 – Zohar, Noach 34:2

4 · Babel: agreement needs a worthy direction
ד · בבל: ההסכמה זקוקה לכיוון ראוי
EN: At the end of Noach, Rabbi Yosei draws attention to the power of people acting with one will, even when that will rebels. Their division exposes them to dispersal. Rabbi Chiyya then emphasizes speech and looks toward a purified language through which peoples will serve HaShem together. Unity is therefore not automatically identical with righteousness. The ending asks how a powerful human bond may receive a different direction. Compare its common voice with the earlier song: shared speech can become a form of praise, but its purpose remains a decisive question.
HE: בסוף נח מפנה רבי יוסי את המבט לכוחם של בני אדם הפועלים ברצון אחד, גם כאשר רצונם מורד. הפירוד חושף אותם להפצה. רבי חייא מדגיש אחר כך את הדיבור ומביט אל שפה ברורה שבה העמים יעבדו את ה׳ יחד. האחדות אינה זהה אפוא מאליה לצדקות. הסיום שואל כיצד קשר אנושי רב־כוח עשוי לקבל כיוון אחר. השוו את הקול המשותף לשירה הקודמת: הדיבור המשותף יכול להיעשות שבח, אך תכליתו נשארת שאלה מכרעת.
Sources: Zohar, Noach 44:20 – Zohar, Noach 44:21

5 · Bring the route together
ה · מחברים את המסלול
EN: The route begins with the bond sustaining creation and ends with the repair of human speech. Between them stand judgment and the covenant’s visible sign. For the study table, distinguish durability, agreement and righteousness rather than treating them as synonyms. An editorial application is to examine a community project: what joins its members, what it seeks and how it speaks about others. Return to the passages before deciding which part of that reflection comes from the source and which is our proposal.
HE: המסלול מתחיל בקשר המקיים את הבריאה ומסתיים בתיקון הדיבור האנושי. ביניהם ניצבים הדין והאות הגלוי של הברית. בשולחן הלימוד הבחינו בין עמידות, הסכמה וצדקות, במקום לראות בהן מילים נרדפות. יישום מערכתי הוא לבחון מפעל קהילתי: מה מחבר את חבריו, מה הוא מבקש וכיצד הוא מדבר על אחרים. חזרו לקטעים לפני שמחליטים איזה חלק מן ההתבוננות נובע מן המקור ואיזה הוא הצעתנו.
Sources: Zohar, Noach 1:1 – Zohar, Noach 1:2; Zohar, Noach 17:1 – Zohar, Noach 17:2; Zohar, Noach 34:1 – Zohar, Noach 34:2; Zohar, Noach 44:20 – Zohar, Noach 44:21

DISCUSSION / שאלות לדיון
What distinguishes a bond that sustains life from togetherness that can still be misdirected?
מה מבחין בין קשר המקיים חיים לבין אחדות העלולה לפנות לכיוון שגוי?
Compare The Flood and the language of agency with Babel: agreement needs a worthy direction. Which exact source words support the connection?
השוו בין המבול ולשון הפעולה לבין בבל: ההסכמה זקוקה לכיוון ראוי. אילו מילים מדויקות במקור תומכות בקישור?
After reading all intervening chapters, what complication or alternative reading should be added to these four studies?
אחרי קריאת כל הפרקים שבין התחנות, איזו מורכבות או קריאה חלופית יש להוסיף לארבעת העיונים?

SELECTED ORIGINAL EVIDENCE — full original sheet linked above

Zohar, Noach 1:1 – Zohar, Noach 1:2
אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ, רַבִּי חִיָּיא פָּתַח (ישעיהו ס׳:כ״א) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר. זַכָּאִין אִנּוּן יִשְׂרָאֵל דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְיָדְעֵי אָרְחִין דְּאוֹרַיְיתָא, דִּבְגִינָהּ יִזְכּוּן לְעָלְמָא דְאָתֵי.

תָּא חֲזֵי, כָּל יִשְׂרָאֵל אִית לוֹן חוּלָקָא לְעָלְמָא דְאָתֵי. מַאי טַעְמָא בְּגִין דְּנָטְרִין בְּרִית דְּעָלְמָא אִתְקַיֵּים עֲלֵיהּ. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (ירמיהו ל״ג:כ״ה) אִם לא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לא שָׂמְתִּי. וְעַל דָּא יִשְׂרָאֵל דְּנָטְרֵי בְּרִית וְקַבִּילוּ לֵיהּ אִית לוֹן חוּלָקָא בְּעָלְמָא דְאָתֵי.
https://www.sefaria.org/Zohar,_Noach.1.1

Zohar, Noach 17:1 – Zohar, Noach 17:2
תָּא חֲזֵי, בְּכָל אֲתַר אֲנִי אִתְעֲבִיד גּוּפָא לְנִשְׁמְתָא וַדַּאי דִּמְקַבְּלָא מִמַּה דִּלְעֵילָא. וּבְגִין כָּךְ אִתְרְמִיז בְּאָת קַיָּימָא דִּכְתִיב אֲנִי הִנֵּה בְּרִיתִי אִתָּךְ. אֲנִי דְּקָיְימָא בְּאִתְגַּלְּיָא מְזוּמֶנֶת לְמִנְדַע. אֲנִי כָּרְסְיָא לְמַה דִּלְעֵילָא. אֲנִי דְּעֲבִידְנָא נוּקְמִין לְדָרֵי דָרִין. וַאֲנִי כָּלִיל דְּכַר וְנוּקְבָא כְּחֲדָא. לְבָתַר אִתְרְשִׁים בִּלְחוֹדוֹי דְּאִזְדַּמַּן לְמֶעְבַּד דִּינָא. הִנְנִי. מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם.

כֵּיוָן דְּאָמַר מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל לָא יְדַעְנָא דְּאִיהוּ מַיִם. אֶלָא אֶת הַמַּבּוּל לְאַסְגָאָה מַלְאַךְ הַמָּוֶת, דְּאַף עַל גַּב דְּמַיָא הֲווּ. מְחַבְּלָא (לחבלא בהון מחבלא) (ד"א הוה) אָזִיל בְּעָלְמָא לְשֵׁיצָאָה בְּאִנּוּן מַיִין.
https://www.sefaria.org/Zohar,_Noach.17.1

Zohar, Noach 34:1 – Zohar, Noach 34:2
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ וְגו'. זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וְגו'. אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן. נָתַתִּי מִקַּדְמַת דְּנָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח (יחזקאל א׳:כ״ו) וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא. מַה כְּתִיב לְעֵילָא וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם כְּקוֹל מַיִם רַבִּים כְּקוֹל שַׁדַּי בְּלֶכְתָּן. אִלֵּין אַרְבַּע חֵיוָון רַבְרְבָן עִלָּאִין קַדִּישִׁין דְּהַהוּא רָקִיעַ מִתְתַּקְּנָא עֲלַיְיהוּ. וְכֻלְהוּ גַדְפַיְיהוּ (ד"א ל"ג פרישן) מִתְחַבְּרָאן דָּא בְּדָא לְחַפְיָיא גוּפַיְיהוּ.

וּבְשַׁעֲתָא דְּאִנוּן פָּרְשֵׂי גַדְפַיְיהוּ, אִשְׁתְּמַע קוֹל גַּדְפִין דְּכֻלְהוּ דְּאָמְרֵי שִׁירָתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב כְּקוֹל שַׁדַּי. דְּלָא אִשְׁתְּכִיךְ לְעָלְמִין. כְּמָה דִכְתִיב, (תהילים ל׳:י״ג) לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלא יִדּוֹם. וּמַאי אָמְרֵי, (תהילים צ״ח:ב׳) הוֹדִיעַ יְיָ יְשׁוּעָתוֹ לְעֵינֵי הַגּוֹים גִּלָּה צִדְקָתוֹ.
https://www.sefaria.org/Zohar,_Noach.34.1

Zohar, Noach 44:20 – Zohar, Noach 44:21
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי מִכָּאן לְאִנּוּן מָארֵי דְמַחְלוֹקֶת לֵית לוֹן קִיּוּמָא. דְּהָא כָּל זִמְנָא (דאלין) דִּבְנֵי עָלְמָא אִלֵּין עִם אִלֵּין בִּרְעוּתָא חָדָא וְלִבָּא חָד, אַף עַל גַּב דְּמָרְדֵּי בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לָא שָׁלְטָא בְּהוּ דִינָא דִּלְעֵילָא. כֵּיוָן דְּאִתְפַּלְּגוּ מִיָּד וַיָּפֶץ יְיָ אוֹתָם מִשָּׁם וְגו'.

אָמַר רַבִּי חִיָּיא אִשְׁתְּמַע דְּכֹלָּא בְּמִלָּה דְפוּמָא תַּלְיָיא. דְּהָא כֵּיוָן דְּאִתְבַּלְבֵּל מִיָּד וַיָּפֶץ יְיָ אֹתָם מִשָּׁם. אֲבָל בְּזִמְנָא דְאָתֵי מַה כְּתִיב, (צפניה ג׳:ט׳) כִּי אָז אֶהֱפֹךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻּלָּם בְּשֵׁם יְיָ וּלְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד וּכְתִיב, (זכריה י״ד:ט׳) וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:
https://www.sefaria.org/Zohar,_Noach.44.20